קטגוריה: בלוג

זה היה המשפט הראשון שאמרה לי גלית בשיחתנו הראשונה.

זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת את המשפט הזה,
יכול להיות שהוא מגיע יותר מהצעירים שבינינו, אבל בכל הגילאים
אנשים רוצים להבין את המשמעות לחיים של כולנו ושלהם בפרט.
"בלי תחושת משמעות אין לי בשביל מה לקום בבוקר", "אני מרגישה רק עוד בורג קטן במערכת…"
מחקרים מראים כי המשמעות החיים חשובה לא פחות מהאושר וכי מקור תחושת המשמעות
והעליה במצב הרוח ובאנרגיה הכללית של האדם, קשורה ישירות לעשייה רחבה יותר,
כלומר, לאו דוקא עבורי אישית, אלא תרומה כלשהי לכלל / לאחר.

מרגיש שהגיע הזמן לחפש את המשמעות עבורך?
נתחיל בזה שחשוב לזכור כי לכל אחד מאיתנו יכולים להיות כמה שורשים למשמעות האישית.
המשמעות יכולה להיות קשורה ליעוד שלך, לאיתור 'הדבר האמיתי', אותו דבר פנימי עמוק –
אשר יהפוך למטרה שאתה מציב לעצמך.

לאחר שמלאתי כמה תפקידים בתחומי הניהול, הרגשתי שמיציתי את התחום הניהולי
והתקדמתי ליעוד הבא שלי: טיפול רגשי והנחיית קבוצות.
יעוד זה עשיר ומגוון וממלא את עולמי כבר מעל 15 שנים.
שימו לב שכמעט בכל תחום שתבחרו תגלו שהיעוד מהווה לנו מטרה הקשורה לעוד אנשים –
אם זה משפחה, זוגיות וכו'.
כך שבעצם, המטרות שלנו מביאות אותנו לידי לקיחת אחריות כלשהי.

נכון שאנחנו לא נהנים לאורך כל הדרך ב 100% מהעבודה שחלמנו עליה, מהמשפחה שלנו ומהזוגיות?
ברור כי הדרך למשמעות שלנו אינה כולה 'גן עדן',
אבל כל מה שאנחנו מתאמצים עבורו, השרות שלנו, הנתינה, ההשפעה, נותן לנו את תחושת המשמעות.
כן, גם כשאנחנו דואגים ומסייעים לאנשים אחרים, או מטפלים בגינה, בבעל חיים – יש לנו תחושת מטרה ומשמעות.

רוצה להבין מה המטרה שלך בחיים כעת? תבחן למי אתה מסייע, על מה אתה לוקח אחריות?

למצוא מקום / אנשים / חברה / קבוצה / קהילה… אליו תהיה לנו תחושת שייכות:
אנחנו יצור חברתי, נולדנו וגדלנו לתוך חברה – לא במקרה.
מיום שנולדנו אנו זקוקים לאנשים שידאגו לנו לצורך מחייתנו, שלא כמו חלק מבעלי החיים שנולדים
ומיד מפרנסים את עצמם.
בני האדם אנו זקוקים אחד לשני לצורך הזנה, לבוש, התפתחות, ידע וכמובן גם להתפתחות האישית.
לכן, המצבים בהם נחוש תחושת משמעות ללא קשר למערכת יחסים אנושית כלשהי הם דיי נדירים.
בחלקה, תחושת המשמעות קשורה להערכה של הסביבה, להשוואתיות, ליכולת לסייע לאחר או להעלות בו חיוך.
זה לא משנה מה תפקידך בארגון, חשוב לך שישימו לב אלייך, שתהיה משמעות למה שאתה עושה,
אפילו אם תפקידך מסתכם בשכפול דפים עבור מישהו – ה"תודה", החיוך יתנו לך תחושה שאתה מוערך, לכולנו חשוב להרגיש שמה שאנחנו עושים ואיך שאנחנו מבצעים את תפקידנו, מועילים ומוערכים ע"י האחר,
שאתה חלק מהארגון כולו, ממשהו גדול ממך. אינך בודד.

לעבור שינוי ולהתעלות מעל דברים שאתה 'תקוע' בהם – במודע או שלא במודע
כאשר אנו מחפשים משמעות, אנו מכוונים גבוה, למשהו שמעבר לאדם אחד, לעצמנו. משהו הגדול ממני.
ברגע שתחשוב על היותך חלק ממשהו שמשמעותי ו/או תורם להרבה אנשים,
כבר תחוש התרוממות רוח, התעלות, שייכות, חלק ממשהו נעלה, יצירתי.
החיפוש אחר משמעות היה קיים משחר האנושות והתבטא בדרכים שונות.
הדתות מדברות על זה, תאוריות שונות מדברות על המשמעות, על היווצרות היקום,
ולא במקרה התפתחו לא מעט אגדות על אנשים עם כוחות מיוחדים…
ניתן להתחבר לתחושת התעלות בעזרת שיטות שונות האפשריות לכולנו, בכל רגע.
לדוגמא- דמיון מודרך, מדיטציות שונות, אם בשתיקה, אם בשירה או בריקוד, בחיבור לטבע,
באהבה, מדיטציות דינאמיות שונות וכו'…
באמצעות אלה יכול אדם לעשות 'סדר פנימי' חדש, לשנות את ה'סיפור' שלו (הנושא יורחב בהמשך),
את תפיסת עולמו, את סדרי העדיפויות שלו, את ההעדפות האישיות שלו.
הפרופורציות וההסתכלות על טפל ועיקר יכולה להשתנות לחלוטין בעקבות ההתעלות,
כך גם החיבור לאחרים, ליקום, למשהו הגדול מאיתנו.
חיבור אשר יכול להביא את האדם כפרט למחשבה פחות אגואיסטית ולהביאו
להיות בהשפעה, בנתינה, בהתחשבות ובעזרה לזולת.

ומה הדבר שאת רובנו מחבר הכי חזק לתחושת ההתעלות? חיבור לטבע!

התפתחות וצמיחה אישית, מודעות, רוחניות והתפתחות מקצועית
הצמיחה וההתפתחות הן קודם כל, התקדמות, לא לעמוד במקום הרי לא לשם כך הגענו לכאן.
הקפיצות בהתפתחות שלנו יכולות להתרחש בעקבות רצון, תשוקה,
החלטה להגיע או ל'משהו אחר', להיות ב'מקום אחר', או כתוצאה מ'בעיטה' שהחיים נתנו לנו.
לדוגמא- אדם יכול להחליט ללמוד ולהתפתח בקריירה, או אפילו רק להציע עצמו לתפקיד אחר
אבל אם לא יפעל, יתכן שייכפה עליו מצב של פיטורים ('בעיטה' מהחיים) ואז ייאלץ ללמוד משהו,
או להציע עצמו לתפקיד שלא העז להציע לפני כן.

ויש כאלה שיקחו את החוויה הקשה או הטראומה האישית שלהם ובעזרתה יתפתחו ויסייעו לאחרים.
שירית עברה חוויה קשה כאשר התפרצה אצלה מחלת נפש שהיתה סמויה.
לאחר שלמדה כיצד להתמודד עם המחלה והחלימה ממנה, החלה להרצות בפני משפחות
של פגועי נפש דומים וכן לטפל בפגועי נפש 1:1.
שימו לב כיצד שירית, שאיבדה את כל חדוות חייה, לא מצאה טעם ומשמעות לחייה,
הפכה את אותו הדבר עצמו למשמעות אמיתית לחייה.
סיפורים כאלה לא חסרים, כי כשרוצים להתחבר למהות הפנימית ולמשמעות החיים,
הדרך הכי יעילה היא להתבונן פנימה וקדימה, לבחון במה אני יכול לסייע, מה הדבר שהכי קשה לי איתו?
פעמים רבות דוקא הוא יהיה המקור שלי לצמיחה רבת משמעות.

טראומה או שינוי דרמטי מוכיחים לנו כי אנו חזקים יותר מכפי שחשבנו לפני כן.
אנשים שעברו דברים קשים, מרגישים שהם יכולים להתמודד, מגלים בעצמם כוחות שלא הכירו.
"עברנו את פרעה, נעבור גם את זה".
לאחר משבר משמעותי בחיים, אנשים מתחילים לראות גם את חשיבות הדברים הקטנים בחיים,
את היופי שבדברים הקטנים.
תחשבו על "משבר הקורונה" שלימד רבים להעריך את היכולת לצאת לבית קפה / לשבת באויר הפתוח / לפגוש
חברים בטבע או אפילו בבית…
פתאום הדברים שהיו 'ברורים מאליו' מקבלים משמעות אחרת, נותנים משמעות אחרת לחיים.
ההתבוננות עליהם מעודדת, נותנת שמחה ותקווה, מעוררת אותנו לעוד.

כאשר אדם חווה טראומה או שינוי מאד דרמטי בחייו, פעמים רבות נטיית ליבו לקשרים החברתיים תשתנה.
יהיו מערכות יחסים יותר משמעותיות עבורו ויהיו כאלה שיאבדו את ערכן בעיניו ולא ישמר אותן.
יחד עם זאת, רבים יחושו רצון לשנות את פני הדברים, לחיות בעולם טוב יותר, בריא יותר וחיובי יותר
ואף ישקיעו מאמצים על מנת להיות חלק מקידום המהלכים לשינוי הכללי.
בעקבות חוויה קשה, משבר יש שיתחברו למקום הרוחני. ואיני מתכוונת דוקא לאלה החוזרים בתשובה,
אלא לחיבור רוחני מכל סוג שהוא, בהתאם למה שמתאים ומגיע אל אותו אדם בסיטואציית חייו זו.

סרוק את חייך.
מתי עשית משהו שונה?
משהו שהכניס רוח חדשה לחייך?
מה גרם לך לעשייה הזו?

התבוננות על חיי, בניית ה'סיפור' שלי.
נכון שאם מישהו אחר היה עוכב אחרייך כל חייך וכותב את סיפור חייך, באופן הכי אובייקטיבי,
מספר את העובדות כפי שהתרחשו בחייך. זה היה שונה לגמרי ממה שאתה היית כותב על עצמך?
מאז ומעולם סיפורים היוו דרך לביטוי תחושות, פחדים, פתרון לשאלות שהתחושות עליהן לא ידועות ולא חד משמעיות. לכן נוצרו כל האגדות והצ'יזבטים, אשר ניתן לראות כיצד התפתחו באופן דומה מאד בכמה תרבויות במקביל,
כאשר בזמנים ההם לא היה כל קשר בין התרבויות האלה. כיוון שזהו צורך של תת המודע שלנו.

כבני אדם אנו נוטים ליצור סיפור ולהשלים את החסר על פי תפיסתנו.
כך גם אנו בונים את הסיפור האישי שלנו מכל מה שחווינו, על פי השקפתנו.
חלק מהצורך שלנו במשמעות מחובר לצורך שלנו בשליטה על הדרך בה אנו מספרים את הסיפור שלנו,
הדרך בה אנו רואים אותו.
באמצעות הסיפור האישי אני בונה את הסדר שבעולמי, את המשמעות שלי ע"י הבנת העולם כולו על פי תפיסתי,
את סדר השתלשלות האירועים בחיי וכך גם את מקומי בעולם.
שימוש בהתבוננות על סיפורי האישי ובכתיבתו באופן אובייקטיבי, או לפחות מזוית ראיה שונה,
יכולה ליצור גם היא משמעות לחיינו.
אפשר לתת פירוש ממש דרמטי קיצוני לתרחיש כלשהי בחייך
ואפשר להכתירו כהצלחה מבורכת, הפירוש שלך הוא שקובע!

שים לב כיצד תספר את הסיפור האישי שלך הלאה, כאשר תצפה לקבל הבנה?
אילו חלקים תדגיש?
אילו חלקים תתאר בפירוט ואולי אפילו תגזים בתיאורם?
ואילו חלקים תסתיר / תתעלם / תקטין ממנו?

גם כשאתה מתבונן על עברך ועל הזכרונות שלך – מה ואיך אתה זוכר אותם, תלוי בתפיסת עולמך.
גם זכרון של סיטואציה מסויימת אינו 'נקי' ממעורבות רגשית שהתפתחה באותו הרגע או לאחריו,
נכון שאתה מכיר סיפורים שונים על אותה סיטואציה מאנשים שונים?
כל אחד חווה אותם וקלט אותם אחרת במערכת שלו וכך הסיפור שלו שונה על אותו מצב בדיוק, כי תלוי בתפיסת עולמו.

אם כך, העבר שלנו והזכרונות שלנו מושפעים מהסיפור שספרנו לעצמנו בזמן שהתרחשו,
אז על מנת שסיפור חיי יהיה שונה, עליי לשנות את התייחסותי לעבר, להווה וגם לעתיד.
יש הצופה אל עברו מנקודת המבט שלו, ומרגיש חסר סיכוי לגבי עתידו.
ויש הרואה את העבר בגווני ורוד, עם רוח גבית חזקה לעתיד עוד יותר ורוד.
כעת, קבלת הזדמנות להתבוננות חדשה על סיפור חייך.

כתוב אירועים משמעותיים בחייך בעבר ובהווה וגם צפי לעתיד מזוית ראיה חדשה, כזו שהיית רוצה שתהיה.

לעבודה פנימית מעמיקה ומטהרת, אשר תבהיר את המשמעות שלך חייך,
כך שתדע כיצד לפעול למענה כבר מחר בבוקר
אני מזמינה אותך לשיחת יעוץ, ללא תשלום. הרשם ונתאם . כאן>>

ואם הבנת שמה שחשוב כעת זה לבחור בעצמך, בדרך שלך, במה שנכון עבורך –
בוא לחזק את עצמך ולדייק את הדרך שלך לעצמך ע"י הקורס הדיגיטלי "הדרך לבחור בעצמי"

איזה טיפוס אתה? מה סגנון התקשורת שלך? ואיזו דמות אתה מייצג?

ישנם 4 סגנונות תקשורת אליהם מקובל להתייחס:
משימתי, מנתח, מקדם, תומך
כמובן שכל אחד מאיתנו מכיל את כל ארבעת הסגנונות.
אך השוני הוא במה שבך בולט יותר –
כמה מכל אחד מאלה חזק ושולט בהתנהלותך?
ניתוח כזה יכול לעזור לך להבין את עצמך ולכוון את עצמך טוב יותר.

היתרון הנוסף בהבנת חלוקת הטיפוסים,
הוא זיהוי הטיפוס שמולך
והבנה של מה שמוביל ומנהל אותו,
כיצד נכון יותר להתנהל מולו?

הכנתי לך קורס קצר, במתנה, כדי שתוכל לאבחן את עצמך מיד עכשיו
הכניסה מכאן>>

אחרי שתבין איזה טיפוס אתה וכיצד תוכל להבין גם את טיפוסי האחרים
וכיצד להתייחס אליהם בהתאם,
חשוב שתעבור להבנת הדמויות שאתה מייצג בכל מיני מצבים והקשרים בחיים:

בכל אדם יש כל מיני דמויות בהן הוא 'משתמש' במצבים שונים בחיים ובהקשרים שונים.
חלק מהדמויות האלה בולטות יותר, כי הן ה'קלאסיות' שלך.
נסה לזהות כאן את הדמויות שבתוכך ומתי אתה משתמש בכל אחת מהן
(בהמשך, תנסה להבין גם מדוע..?)
כמובן, שההסברים כאן הם למקרים הקיצוניים ומאד יתכן שיש בך את הדמות,
אלא שהביטוי שלה אצלך הרבה יותר מעודן, חלש.
אל תשכח שיש בך עוד הרבה מאד אלמנטים שמרכיבים את אישיותך.
אבל הדמויות שפרטתי לך כאן מרכזיות וחשובות להבנה העצמית שלך.

המרצה – דמות עליה שמענו רבות…
המרצה ישתדל לעשות את הדבר הנכון תמיד, להיות נחמד, שלא ירגישו לא בנוח מולו,
אנרגיה חיובית, וממש בהקרבה אישית למען אחרים (לפעמים עד כדי התרפסות).
גם אם מישהו יתלונן על המרצה, הוא מיד יתחבר אליו והבקורת הפנימית של המרצה תעבוד חזק.

מי הוא המבקר הפנימי שלך?
זה שמחפש את הפרפקט, כל הזמן יווה אותך לאחרים ויתן לך להרגיש לא טוב…
מכיר את כל ה'מינוסים' שלך ואת הפחדים שלך ומשתמש בהם נגדך, עצמך.
שופט פנימי כזה שמיר את כל הפגמים, במה אתה חלש ומזכיר לך מהעבר את כל הפשלות שלך.
אם לא תזהר- הוא יוכיח לך על כל דבר שהנזק שעשית בלתי הפיך 🙁
לפעמים המבקר יעיל מאד בלהניע אותנו לפעול.
אלא שהפעולה מגיעה ממקום שלילי ולכן פחות בריאה לצורך השינוי המתבקש.

ויש את הפרפקציוניסט – הדורש שהכל יהיה לא פחות ממושלם!
הוא זה שמכניס אותך למועקה כי דורש שלמות בכל דבר, לפעמים גם בדברים שפשוט לא ניתנים להשגה.
מרב דרישות למושלמות, הוא גורם לך להרגישמיואש, עצוב, חרד, מדוכא, 'משותק' גם כן יכול לפגוע בבריאותך.
נכון שלפעמים דרוש פרפקציוניזם, אבל לא כל משימה שלך קשורה לחיי אדם…

המלחיץ – יכול להיות מועיל כי זכיר לך את כל רשימת המשימות שעלייך לבצע.
אבל, הוא… מלחיץ. כל הזמן צצות לו משימות ושאלות, כמו:
מה עוד חשוב / דחוף לעשות בבית? בעבודה? עבור הקריירה שלי? עבור המשפחה?
מה עוד חשוב שילמד? שיקרא? ש…
הבנת? אין לזה סוף…
כל הזמן חי בתחושה ש"אני לא מספיק"…
ברור שמצב ברוח משתנה ברגע שהמלחיץ פעיל, אתה לחוץ, בסטרס
כמובן, שעלול לגרור גם לתופעות בריאותיות לא רצויות!

ויש בך את המגן הפרטי –
זה שנזהר ממה שמסוכן עבורך, לדעתו. כל הזמן הוא עסוק בשמירה על ביטחונך הפיזי וגם הרגשי.
מאיפה הוא מביא את הנחות הבסיס מה שמסוכן? מהרגע שבאת ממנו ומהנסיון שלך,
של משפחתך ומהסביבה בה אתה חי.
הוא מנהל את חייך 'לפי הספר': מבחינתו יש כללים ברורים ודרך אחת – השכלה, עבודה טובה, משפחה.
אינו גמיש ולא לוקח סיכונים, עושה רק מה שמקובל, הולך 'על בטוח', בלי להסתכן,
לא 'זורם' או ספונטאני. תמיד שואף להיות בשליטה!
לא מרשה לעצמו לקחת סיכון בלחיות את החיים ולהעז, אינו גמיש בהתנסויות ואין לו האומץ 'להקליל' את החיים,
או (חס וחלילה) לעשות שינוי.

אלוף ההשוואות: נהנה 'להוכיח' לך כמה השני יותר מוכשר ממך והישגיו טובים יותר.
אתה תמיד תשאר איתו במקום השני, כי תמיד יהיה מישהו מוכשר, יפה, מוצלח, או סקסי יותר.

ההורה הפנימי: כמו הורינו שחיים בתוכנו ומשתפים פעולה עם המבקר והמלחיץ…
ויש את ההורה ההגיוני: שבוחן הכל ברמה השכלית בלבד. מתעלם מהצרכים הרגשיים, מהאינטואיציה.
הכל על פי ההגיון.
בל נשכח שקיים גם ההורה האימהי: התומך, אוהב, מכיל ובנתינה אינסופית
בעצם, הצד הזה בתינה אינסופית עד כלות כוחותיו, מציל את כל העולם על חשבון עצמו,
כולם זקוקים לאנרגיה שלו יותר משהוא עצמו זקוק לה…
נדמה שזה יובי וטוב. אבל מה איתך?

החלק הילדי: קיים בכולנו, חלק מהילד שעדיין לא התבגר. הוא פשוט נמצא בתוכך.
הקושי הוא בלקבל ממנו תגובות רלוונטיות.
אותו חלק שלא מחובר למציאות היומיומית רגיש מאד ואוגר פחדים, רצונות וגם קסם אישי.
כשהילד הפנימי רגיש: במקרים רבים הוא חווה פחד נטישה, רגשותיו נפגעים בקלות רבה.
יחד עם זאת, הוא יכול לאפשר את הרגישות לאחר, יצירת האינטימיות וההתאהבות הקלילה.
כאשר הילד הפנימי שמח: הוא מלא חיים, קופצני ועליז. בעזרתו קל להתחבר לשמחה, לדמיון,
לרצונות האמיתיים והבסיסיים עימם נולדנו, וכמובן, לאינטואיציה.

אתה מוזמן כעת לשים לב להתנהגותך ביומיום, לבחון מי מהדמויות הנ"ל חזקה יותר? שולטת יותר? בולטת יותר?
ומה היית רוצה לעשות עם זה?
כיצד היית רוצה להתפתח?
לחוות שינוי?
באיזה תחום?
מה הכי בוער בך?

אשמח ללות אותך בדרך שלך, בדיוק שלך, בלהיות אתה ולהדגיש את יכולותייך.
ניתן להזמין יעוץ ראשוני איתי בשיחה טלפונית, ללא תשלום. מכאן>>

וכמובן, מומלץ לעשות לעצמך אבחון (במתנה) – איזה סגנון תקשורת אתה מבין הארבעה?

בימים טרופים אלו, התפננו בעל כורחנו לבדק בית פנימי.
הדרכים שיעזרו לך להבין ולדייק את עצמך,
וכמובן, לצאת מחוזק מהתקופה הזו.

אז…
השאלות החשובות כעת הן:
מה עושה לך זמן הקורונה בתודעה?
מה אפשר לעשות כשמבינים?
איך עוברים את התקופה על הצד הטוב ביותר?

הנה דוגמא:
כבר בטח ידוע לך שאנשים שונים קולטים את המציאות באופן שונה אחד מהשני/ה.
בקלות אפשר לראות את זה
כאשר שני אנשים מתווכחים ביניהם על נושא מסויים,
כשתקשיבו לכל אחד מהם לחוד – על אותו נושא, תופתעו לשמוע כמה צודק האחד!
אך כשתשמעו את השני תופתעו לשמוע עד כמה צודק גם הוא!
איך זה ייתכן?
כל אחד בדרכו ועל פי זוית ראייתו רואה את המציאות באופן שונה
ומתוך התפיסה שלו, הוא נשמע כל כך צודק.

ממה מושפעת התודעה?
מהכל… בכל מימד:
מהמימד החברתי-תרבותי:  מהחדשות, מההפחדות, מההרגעות, מדיווחי סרק שנפוצים מאד כיום וגם ממה שאתם שומעים עכשיו.
מחוויות ההווה והעבר שלנו: מהחוויות שעברנו בעברנו ואפילו מחוויות העבר של הורינו מלימודים שלמדנו, מהאנשים בהם אנו נתקלים וגם.. מהאוכל שאנו אוכלים ועוד.
מהמימד הפיזי:  הגובה, המשקל שלנו משפיע על הקליטה את המציאות – שימו לב כשאתם מרזים/משמינים קליטת המציאות משתנה. 
התודעה יכולה לאפשר או להגביל את מה שנראה, נבין ונדע.

יש תחומים מסויימים לכל אחד מאיתנו בהם אנו יותר "נעולים",
כלומר, לא יכולים לראות את האפשרויות…
אבל גם במצב הנוכחי, גם בזמן הקורונה
חשוב שנהיה פתוחים ובל נתייאש או נאמר "אי אפשר" או "מאוחר מדיי"
אם כך, כדי להתקדם ולפרוץ את הגבולות בהם חיית עד כה –
עלייך להתחיל קודם כל לעבוד על תודעתך.
אף אחד אחר לא יוכל לעשות את זה בשבילך,
בדיוק כפי שלא תוכל לעשות את זה בשביל מישהו אחר.
אבל אתה בהחלט יכול להוות השראה.
במיוחד אם אתה נמצא בבית עם הילדים, או משוחח עם אנשים שמבוהלים מהממצב.

שים לב,
התודעה אינה מוגבלת לחושים מסוימים (ראייה, ריח, חישה, שמיעה, אינטואיציה ועוד),
וגם לא מוגבלת לנפש, נשמה, גוף, לערות או לשינה, למודע או לתת המודע,
התודעה היא קליטת המציאות ויצירתה.
כי כל חוויה שלנו, כל קליטה שלנו בכל רובד נובעת מהתודעה שלנו.

התודעה היא כמו פירמידה:
ככל שעולים הראייה רחבה יותר
מבינים את המציאות בצורה רחבה יותר
ולכן אפשר להבין את המצב החדש והמשונה בזמן הקורונה הזה
בכל מיני דרכים
ומכאן.. להתייחס ולפעול בו בדרכים שונות.

שמעתי לא מעט אנשים מבוהלים שמרגישים שאין מוצא מהמצב הקיים,
שברור להם שהקורונה תגיע גם לביתם.
שפועלים מתוך ההיסטריה הכללית, ללא מחשבה וללא שיקול דעת.

אני מציעה לעצור לרגע.
שב רגע עם עצמך וממש תכתוב בכתב ידך:
מה עשית בעבר שהיה שונה ממה שאתה מורגל בו ולאילו תוצאות זה הביא אותך?
מה גרם לך לעשות את המשהו הזה שונה מהרגלך?
ו… מה אתה חושב על זה כעת?

יש לכולנו יכולת הסתגלות!
אבל הסתגלותך תלויה בתודעה שלך,
ביכולת שלך לאפשר לשינוי להתרחש,
לקבל ואפילו לחבק את השינוי – גם אם השינוי הזה נכפה עליך.

נכון שהקורונה נקראת כך בגלל שהיא נראית כמו כתר?
אז בואו נראה את עצמנו כמלכים אמיתיים, מלכים בליבנו, כאלה שלא זקוקים לכתר הזה
כדי להוכיח משהו למישהו…

הרי מלך אמיתי אינו כמו מלך באגדות,
מלך בימינו הוא מי שמוותר על תודעת העבד
מוותר על העבדים שתחתיו ורואה את כולם סביבו כמלכים.

בוא נלמד להנות מהזמן הזה,
להיות מלך בתודעתך
מלך של ימינו
אני מזמינה אותך להכנס להדרכה קצרה
"שינוי תודעה בזמן קורונה">>

רוצה להעמיק את התובנות שלך ?
הקורס שירחיב בנושא התודעה, ההבנה, ההתנהלות
המלך שאתה!
שיפור איכות החיים
זה בסדר ואף רצוי לשאוף לעושר ולשפע

מה היא התודעה?
מה אפשר לעשות כשמבינים?
אפשר לשנות דרך באמצע החיים?
איך מנצחים את מה שנראה לנו כקבוע עבורנו?

בעקבות המצב, הקורס הייחודי הזה
"התודעה להשגת שיפור באיכות החיים והשפע"
נמכר ב'דאנה'!!!
מה זה אומר?
שאני מבינה את המצב כיום
ומתוך רצון להתחשב במצב הכלכלי שלך / של משפחתך ובמצב הכלכלי של משפחתי
אתה תחליט מה התשלום שמתאים לך
תשלום ב'דאנה' :
רכישת הקורס על פי יכולתך , אתה בוחר כמה מתאים לך לשלם כעת!
זו הזדמנות נפלאה עבור כולנו  –
לתרגל נדיבות, אמון, נתינה וקבלה, ללא תנאי
('דאנה' תרגום מילולי = "בנדיבות ליבך")

שאלה חשובה זו העלתה רות בפגישתנו השבועית
אז מי באמת הכי משפיע? ומי שולט בך?
יש שיענו כי המחשבות משפיעות יותר מהרגשות,
אני גם מכירה כאלה שטוענים שאינם מרגישים כלל, אז שיהיה ברור –
אין אדם שלא מרגיש. יש אדם שאינו מחובר לרגשות שלו!

זו הסיבה שפותחו כל כך הרבה שיטות המדברות על
שינוי החשיבה לחשיבה חיובית, והשפעתה על הרגשות לחיוב.
הבנת התהליכים והנסיון מוכיחים שהרגשות שעולים בעקבות המחשבות – הם המשמעותיים!

בואו נתחיל מההתחלה-
תינוק – חווה את הסביבה דרך הרגש, עם הזמן מתפתחת אצלו החשיבה, הסקת המסקנות,
למידה.,, כי החשיבה מושפעת מהסביבה ומחוברת לשכל, להגיון
ההגיון- הוא זה שמסביר לנו את המציאות ע"פ התפיסות אחתן הגענו ואותן רכשנו בחיינו.
בעזרת החשיבה – אנחנו לומדים לדבר, מנתחים מצבים, מגיעים למסקנות,
מבינים מה היא  ה"אמת" (שהיא סובייקטיבית לתפיסת עולמנו, כמובן),  
כך גם אנחנו לומדים להבהיר מצבים, לרכוש ידע, למידה וכו'…
כשאנחנו כבר בעלי יכולת חשיבה והסקת מסקנות – יש לנו הרבה מחשבות אוטומטיות
ואז, מופר האיזון בין הרגש והמחשבה. הרגש מושפע מהמחשבות
מדוע?
כי השכל, ההגיון תופס מקום בולט ואוטומטי, המחשבות משתלטות!

ברור שתינוק אשר נולד בתרבות מסויימת יחשוב בהמשך אחרת מתינוק שנולד וחווה תרבות אחרת.
לדוגמא- אדם שגדל וחווה תרבות אירופאית, יחשוב אחרת מאדם שגדל והושפע
מתרבות שבטית כלשהי, או כל תרבות אחרת.
מדוע?
עוד בזמן שהייתו ברחם חש העובר את החוויות הסביבתיות, את מצבי הרוח של אימו,
העובר מושפע מהעולם החיצוני.
מהרגע שתינוק נולד ההתייחסות של הוריו ושל סביבתו לכל מה שעושה היא תגובתית –
אם יעשה X יגיבו ב Y, אם יעשה  W יגיבו ב D…
כך לומד התינוק / הילד – מה כדאי לו ומה לא,
מה 'נכון' בחברה בה הוא גדל ומה 'לא נכון'…
התינוק סופג את אהבת הסביבה יחד עם השיפוטיות המקובלת בה ולומד מה כדאי לו לעשות ומה פחות כדאי.
הוא חש את החוויות הנעימות לצד החוויות הטראומטיות שמכווצות וסוגרות אותו,
(הכוללות – לחץ, פחד, כעס…) ובונה את המחשבות האוטומטיות שלו.

המחשבות נבנות ומשתרשות בנו בהתאם למה שחווינו – חלקן משמחות, מעודדות ומחזקות,
אבל כמובן שחלקן חוויות כואבות! מטרידות…
השימוש בהיגיון עושה את הקישורים בין סיבה לתוצאה.

במקביל לזה, ככל שהאדם מתפתח – במיוחד כאשר אנו חיים בחברה שכלתנית יותר,
כמו החברה המערבית שמאד מדגישה את הפיתוח הקוגניטיבי, האינטלקטואלי,
את הצורך בהשכלה ובידע.
יש מי שידחיק את הרגש, כי "אין לו מקום בעולם כזה" ויש מי שישתמש ברגש דוקא באופן מוקצן.
כאשר עולים רגשות שקשה לתינוק / ילד / מבוגר להתמודד עמן, כבר משלב מוקדם מאד
הוא לומד לפתח הגנה כלשהי מפניהן.
ההגנה הזו יכולה להתבטא בכל סוג של הדחקה או בפיתוח של דפוסי הגנה.
כבר בשלב מוקדם מאד לומד הילד שכדאי לו להגיב למצב מסויים כך, או לא להגיב בכלל,
אולי כדאי "לשמור בבטן" את מה שמרגיש / חושב וכו'…
כי אם יפתח את זה- יענש או שיקרה כך וכך…

עם ההתבגרות – הרגשות הקיימים עמוק בפנים עולים בכל מיני סיטואציות אשר מתחברות, מזכירות, מרגישות כמו…
אפילו אם זו רק תחושה אסוציאציבית.
לפעמים רגשות אלה יציפו אותנו באנרגיה חיובית, בתחושה טובה ונעימה.
ולצערנו, אותם מצבים בדיוק עבור אחר – יכולים להיות גם בעלי השפעה שאינה נעימה, או שאינה ברורה.
מדוע עולה בי רגש מסויים שאינו חיובי כאשר אני מריח ריח מסויים (שיכול להיות ריח נעים ביותר)?
מוכרת לך הסיטואציה שבמצב מסויים החוויה שלך לא ברורה לך?
או שבתוך התרחשות כלשהי במציאות שלך, ביומיום שלך, אתה נעשה עצבני או נסער,
אולי מתמלא פחד בלתי נשלט? ולא מבין מדוע.
במצבים כאלה – הרגשות שלך שולטים בך. הם מגיעים ממחשבות שליליות מודחקות
ומעלים רגשות שניסינו להדחיק.

אם כך, מה קורה במקום הרגשי?
החוויה הרגשית שלנו עתירה ברגשות שאנחנו (על פי תפיסתנו האישית) מכנים שליליים –
קנאה, שנאה, מסכנות, קורבנות, רחמים עצמיים, תסכול, כעס, אשמה,
בדידות, עצבות, עצבנות ועוד.
במידה כזו או אחרת, כולנו נוטים לראות (לשפוט) מה לא טוב בעצמנו ובחיים סביבנו,
ראיה זו מגיעה יד ביד עם אותם רגשות לא פתורים.
כל זה בא לידי ביטוי (גם) בחשיבה שלנו – מחשבות ביקורתיות, קטנוניות, כעוסות, נקמניות.. מתרוצצות בתוכנו.

הרגשות בדרך כלל מופעלים בנו 'על אוטומט', בהסתמך על פרשנות מצבים מהעבר,
הנה דוגמאות למצבים בהם יכולים להתפתח רגשות מסויימים:
כעס – יכול להצטבר כתוצאה מחוסר בהירות של הגבולות שאתה היית רוצה להציב לאחרים
מרמור – יכול להיווצר מתוך סיטואציה בה אתה מרצה אחרים
אכזבה – כאשר אין תאום ציפיות
האשמה– הינה רגש שנוצר כדי לחזק את המוסר החברתי, את ההתחשבות באחרים
אך בעצם זו עוד דרך לשליטה חברתית שמונעת ממך לפעמים מלהיות נאמן לעצמך!
בדידות – זה הוא רגש מאיים, מפחיד, מלחיץ – ממנו אנו מנסים להימנע
עד כדי ניהול הבחירות שלנו בהתאם ומניעת הנאמנות העצמית לבחירות
שבאמת מתאימות ומדוייקות עבורנו.
פעולה מהמקום הרגשי עלולה להיות אימפולסיבית ובלתי נשלטת.

לכן, כאשר עולה רגש – הוא מעיד על העבר, לא על העתיד.
הוא מעלה בך מקומות ריגשים שמחוברים למחשבות אוטומטיות שליליות שלך
לכן, אם אתה רוצה שינוי בעתיד –
אל תסתמך על המחשבות האלה ועל הרגשות שמביאות איתן, כי אז תתקבע בעבר…

מצד שני, בואו לא נשכח שיש לנו קשת של רגשות וביניהם, כמובן, גם הרבה מאד רגשות
הנחשבים (גם הם – בעיני המתבונן) חיוביים – שמחה, שלווה, התלהבות, תקווה, הקלה, גאווה, סיפוק ועוד…

אז נכון שאם תחווה סדנא לחשיבה חיובית,
תחוש הקלה- הרי כל הרעיון הוא לחבר אותך למחשבות ולרגשות חיוביים.
ההקלה מגיעה עם החשיבה החיובית, הכנסת אנרגיה חיובית,
שכוללת ראייה והודיה על הטוב – הטוב שיש בנו, הטוב שיש בחיינו והטוב שיש באחרים,
זו הזדמנות נהדרת להוריד מהעומס הרגשי-מנטלי שאנו חיים איתו,

אבל מה שבעצם חשוב לנו – לכמה זמן זה 'יחזיק',
אם לא נעשה עבודת עומק לשינוי המחשבות האוטומטיות השליליות?
יש סדנאות המפתחות בכוונה רגשות 'רעים' על מנת ליצור סביבם דרמה, בכי וצעקות
– כדי שאפשר יהיה לשחרר אותם. זה טוב לשחרור לחצים, זה נהדר
להרגיש את ההקלה שמגיעה אחרי התקפת הזעם והשחרור…
אבל, תכל'ס? הבעיה לא תפתר כך.
אותו רגש ישוב ויכבוש אותך כשה'כפתור' הזה יילחץ בפעם אחרת, כששוב תעלה מחשבה אוטמטית שתעורר אותו
לכן, אל תלחם בו ואל תברח ממנו.
חשוב להתמודד עם המחשבות !

לא במקרה, בכל הדתות והמסורות פותחו דרכים להקלה עבור הרגשות המכבידים על האדם:
לדוגמא- יש דתות התומכות ב'וידוי',
יש מסורות רוחניות על פיהן משננים מנטרות בכל פעם שעולה רגש שלילי,
יש המייסרים את הגוף בסגפנות על מנת להיפטר מהתחושות האלה,
יש המתבודדים על מנת להמעיט את האפשרויות המעלות רגשות…

האם כולם עושים יד אחת כדי להעלים את הרגשות?
זה הרי בלתי אפשרי – תמיד נהיה במלחמה פנימית.
אתה באמת מעוניין לחיות כחייל העומד על המשמר ונלחם בכל פעם שעולה התנגדות???
אני מניחה (ומקווה למענך) שלא.

אז מה היא הדרך שבאמת עובדת והמשכית ?
לעצור את האוטומט באמצעות עבודה תודעתית:
הנה דוגמא מהיומיום של כולנו:
נניח שחווית מריבה או נעלבת ממישהו קרוב ומשמעותי עבורך
ובאותו הרגע סובבת את ראשך ולא דברת איתו/ה למשך זמן מה.
בשלב מאוחר יותר, כאשר קרה משהו שגרם לכם 'להשלים' – נראה שהכל חזר לקדמותו,
אבל בינינו, סביר להניח שההפסד היה רב מהרווח במקרה כזה.
אם כך, אני ממליצה לך בפעם הבאה –
לעצור לרגע, לראות בדמיונך את כל ה'סיבוב' הזה באופן מהיר ומיידי
ללמוד איך לשנות את דרך החשיבה האוטומטית שיצרה את כל הכאוס הזה,
ולהגיע לתוצאה הרצויה מהר יותר, בדרך ראויה ונעימה.
היכולת הזו להעז, להכיל את החשש ואת הרגש הלא נעים שעולה ובכל זאת למצוא ולחוות דרך אחרת,
פותחת בפנייך עולם חדש, מציאות אחרת.
הרשה לרגש לעלות, קדם אותו בברכה, תן לו לעלות ולדעוך באופן טבעי
וטפל במחשבות האוטומטיות שלך. תפטר מהדרמות שלך.

אני מציעה לך לעצור לרגע לתירגול קצר,
שיעזור לך להבין כיצד משפיעים עליך מחשבות ורגשות מהעבר?
חשוב על ארוע בו חשת לא נעים ומתוך רגש זה פעלת.
מה היו התוצאות?
כיצד יכלת לפעול אחרת?
איזו תוצאה יכלת להשיג באמצעות הפעולה האחרת?
תחשוב על מה אינך עושה רק כדי לא לחוש מבוכה או בושה?
ממה אתה נמנע מתוך פחד?
אילו דברים אתה לא עושה מחשש לחוש דחויי או לא אהוב?
תעז לעמוד מול קהל, יחד עם הבושה והצניעות שבך,
תעז להתנסות, גם אם אתה עלול להתאכזב…

בדוק עם עצמך – מאילו רגשות אתה נמנע?
תבחר את הרגש עימו אתה מעוניין להתמודד ותעבוד איתו זמן מה-
תלמד כיצד אתה יכול לאתר את המחשבות האוטומטיות שמעלות אותו
ואיתן תעשה את העבודה האפקטיבית

הנה דוגמאות מעולם הטיפול שיעזרו לך להבין את ההקשרים בחיינו בין
מצבים רגשיים לבין ההתנהלות האישית שלנו המתפתחת בעקבותיהם:

• הרגשה של "לא רצוי" או "לא ראוי לאהבה"?
  התחושה יכולה להופיע כלא רצוי חברתית – נוכחותי מהווה מעמסה,
  אני חסר יכולת לתרום למערכות יחסים, מרגיש שאני פשוט מטריד.

ההתנהלות אישית: תחושת בדידות, התבודדות יזומה, שיתוק במצבים חברתיים, קנאה במערכות יחסים של האחרים,
נעלב הרבה, מרצה את האחרים, מבטל את רצונותיו, מעביר תחושה של התנשאות לאחרים,  
נמנע מקשרים אינטימיים.

• מרגיש לא מוערך או שלא מספיק ראוי
  התחושה יכולה להיות שאין לך מספיק ידע, שאתה לא מספיק חכם, לא מספיק עושה, לא מספיק חרוץ,
  שהתוצאות שלך אינן מספקות, תחושה שאינך מספיק נשית /גברי, לא מספיק טוב לכלום…

התנהלות אישית: הימנעות או אובססיביות בכל הקשור מהתחומים שמרגיש שאתה "לא מספיק" בו:
זה יכול להתבטא – בעשייה, ברישול או בהקפדת יתר על מראה חיצוני ותוצאות נראות לעין בכל מה שעוסק בו,
מעין "בטחון עצמי מופרז"- המחפה על חוסר בטחון, זלזול בגילוי של חולשת האחר
חיפוש פידבקים מהסביבה, הערצה של מי שמצליח במה שהיה רוצה לעצמו וביטול עצמי מולו,
קנאה ושיפוטיות מול האחרים, נמנע מקשרים אינטימיים…

• מרגיש "לא בסדר" או חושש שיחשבו עליו שהוא "לא בסדר",
  לא מספיק עושה, לא מספיק יודע, לא חושב מספיק קדימה, לא נוח לו בקשרים עם הסביבה, תמיד מרגיש שלא מגיב כראוי, אולי העז מדי? אולי היה חסר אחריות? עסוק בניתוחים של מה יכל לעשות / להגיד

התנהלות אישית: מתנצל המון, מבטל את רצונותיו, חש שמקריב ואז שומר טינה, מאד רגיש לביקורתיות כלפיו,
מלקה את עצמו וגם מאשים את האחר, פוחד מפעולה, חוסר יכולת להתמודד מול סמכות, ל
וקח אחריות גם על מה שלא באמת אחריותו.

• מרגיש שאינו נראה –"לא רואים אותי","לא מתחשבים בי ובצרכיי",
  "אין לי מקום", "דעתי אינה נחשבת" ("לא סופרים אותי")..

התנהלות אישית: בולט בחוסר שלו – יכול לפעול באגרסיביות, להבהיר את תחושתו שלא מקבל יחס הוגן,
"צעקני" בלבושו, בהתנהגותו, קשה לו להיות בנתינה, אבל מאד תובעני, מרדן (כמובן מול סמכות, בעיקר)
ביקורתי מאד ומתווכח בכל הזדמנות, עושה דווקא, מאשים ועקשן.

אחרי כל אלה, נראה לי שכבר דיי ברור- כן, הרגש משפיע, אבל הוא מגיע ממחשבות אוטומטיות
ועבודה אישית מקדימה עליהן משפיעה ומשנה את הרגש וההתנהלות האישית!
תחושות באות והולכות, כימיקלים שוטפים את הגוף, ובעצם, הכל תלוי במה אנחנו נביא על עצמנו
איזו חשיבות נייחס למחשבותיי, מה אעשה איתן?
לאיזה כיוון יקחו אותי ? האם כדאי לי ליצור דרמה סביב הנושא?
האם אלבה את הניצוץ שיהפוך לאש?
התשובות מגיעות מהרקע שלי:
מה משפיע עלו?
כיצד התייחסתי למה שקשה לי איתו, האם עשיתי איתו עבודה או שהוא אורב לי בפינה ומחכה שאפול שוב?
אם עשיתי עם עצמי עבודה נכונה – לא אפול שוב לחולשה ואותה סיטואציה כבר לא תקפיץ אותי.

אם תבחרו שלא ליצור דרמה, תגיע הקלה.
וכמובן, את הרגשות ה'טובים' נקדם בברכה, נהנה מהן.

הדרך הפשוטה ביותר להתמודד עם רגש שעלה ומכביד עלייך –
לעבוד על המחשבה שהביאה אותו בהתאמה אישית, כדי שבפעם הבאה שתעלה תוכל להתמודד.
כפי שכתבה ברנדון בייס בספרה: "החופש הוא":
"רגשות – הם באמת ובתמים השער שלכם אל האינסוף.
רגשות הם השער אל האינסוף.
הם השביל שיוביל אתכם חזרה אל עצמכם,
והם יספקו לכם גישה קלה לשלווה שכבר נמצאת שם,
הקוראת לכם אל לב מהותכם."

לעזרה וליווי מקצועי בתהליך,
מוזמנים לפנות לטלי במייל taliar4@gmail.com
ונתאם שיחת יעוץ טלפונית אישית, ללא תשלום.

בטח שמעת כבר על היכולת שלך 'ליצור מציאות',
היום אני רוצה ללכת לצעד אחד קטן לפני הרבה הצהרות גדולות
כי בכל דבר יש את הצעד הראשון, וזה שאחריו, הבא בתור ו… הלאה
מה שהכי חשוב זה להיות מחוייב לתהליך וכמובן שהכיוון אליו צועדים יהיה ברור.

עצה ראשונה- צעד ראשון כבר עכשיו, צעד קטן אך משמעותי מאד:
ללמוד להאמין למילה שלי, לסמוך על העובדה שמה שאני אומר ותלוי בי, אכן קורה.
נכון. אם לא תעשה פעם אחת את מה שהחלטת / הבטחת הנזק אינו כה נורא,
"אז אמרתי… "
למה הכוונה?  אמרתי שאצא הערב ולא יצאתי, התחלתי דיאטה ולא עמדתי בה,
הבטחתי להתקשר ולא התקשרתי
אבל במצטבר – המחיר האמיתי הוא ערעור האמון שלי בעצמי.
(בדיוק כמו שעל אחרים אתה לומד אט אט לא לסמוך אם אינם עומדים במילותיהם)
ערעור האמון שלך ביכולתך ליצור מציאות.
זה כבר מחיר כבד וקריטי.

אז, מה עושים?
דבר ראשון – אל תצהיר הצהרות שאין בכוונתך לבצע,
שנית, כבר הצהרת? עשה הכל על מנת להוציא את הדבר לפועל,
זה המקום לא לוותר לעצמך.

ומה יקרה בהמשך?

• תלמד לעמוד בגבורה מול כל הגורמים המונעים ממך לבצע את הצהרותייך.
  כך תכיר את אותם הגורמים, ותבין מתי הם 'מספרים לך סיפורים' על
  'למה לא לעמוד בהצהרות',
  תלמד לנצח אותם!
• מתוך העמידה בקושי שבקיום הצהרתך תלמד לשקול שוב בעתיד
  האם כדאי ונכון בכל סיטואציה מסויימת להצהיר על כוונות.
  תזכה לערנות לכל מילה שיוצאת מפיך, לכל מחשבה שעוברת בראשך –
  לגבי ביצועה הלכה למעשה.
  וכמובן, לערנות למחיר של הירידה באמון שלך בעצמך.
• כך תגיע למצב של פחות הצהרות, פחות 'מילים' ויותר מעשים
  ותעלה את האמון שלך בעצמך.
  יש הקלה וענווה גדולה בידיעה שאנחנו לא יכולים להבין הכל, 

אבל לרבים מאיתנו קשה גם לקבל את העובדה הזו,
להבין ולקבל את המציאות המוכיחה שוב ושוב
שהעולם אינו מתנהל בדרך הפשוטה של סיבה ותוצאה,
שיש תוכניות גדולות מאיתנו 
(יש מי שיקרא להן "מחשבת שמיים" ויש שיתנגדו להגדרה כזו ),
החיים מוכיחים שיש תמונה רחבה יותר ממה שאנחנו יכולים לראות.

הדבר קשה עוד יותר לתפיסה –
כאשר אנו נדרשים בו זמנית להמשיך להאמין שביכולתנו ליצור לעצמנו חיים טובים,
שאנו ממש נדרשים להיות נחושים להפוך את חיינו לממש טובים,
וממש באותה עת אנחנו גם נדרשים לקבל את העובדה שלא הכל בידינו,
שלא הכל בתפיסתנו, שלא הכל בשליטתנו.

אז מה הם שלבי הפעולה?
באשר לכל דבר בחייכם מקטן ועד גדול  

כפי שכבר ציינו, דבר ראשון –  אמונה מלאה.
כשאני מאמין, נחוש, חולם, מתרגש, אני רק במחשבה הזו,
ואז אני לא עסוק ואף לא מעלה על הדעת שום אפשרות לאי הצלחה
או שלא יקרה מה שדמיינתי, חזיתי וראיתי.

שנית     –  נחישות המימוש.
פשוט – עושה עושה עושה ו.. עושה!  הכל!!!

שלישית –  קבלת התוצאות באשר הן בשלוות נפש.
אם עשיתי הכל (ורק אחרי שבאמת נעשו כל המהלכים למימוש)
אך מה שאני שואף אליו עדיין לא התממש, רק אז-
אני מקבל זאת בשיויון נפש,
אני מבין שיש דברים בתמונה הגדרולה שעדיין איני רואה או מבין.
אל תתן לספק להכנס כאן!
אל תתן לאמונה הפנימית שלך ו/או לבטחון העצמי שלך להפגע
אל תתן לספק להשתלט עלייך, כי הספק הוא כמו תולעת המכרסמת עד אינסוף.
הספק הוא מחלה קשה שכולם נגועים בה.
דומה לעמידה בצומת דרכים, כאשר הספק בראשנו אומר: ימינה? שמאלה? ישר? אחורה?
ואז? אתה עלול להגיע למצב שאתה פשוט עומד במקום ולא זז.
אבל… זוכר שאתה רוצה ליצור את המציאות שלך?
ההעלאה החוזרת של כל האפשרויות וההתלבטות האינסופית – מביאה אותך ל'תקיעות'.

שים לב!
הספק אינו ההתלבטות (ההבדלים יפורטו בהמשך)
אפשר להתלבט מעט גם אחרי שלא ביצעת החלטה כלשהו,
אבל אם אתה ממשיך עם ההתלבטויות האלה בראשך תקופה ארוכה  – זה הופך למסוכן.
כי לחיות בתוך התלבטות מתמדת גורם לנו לחוש כל הזמן לא בסדר עם חיינו.

ותמיד חשוב לזכור שבכל בחירה יש חיסרון, אם נחכה למושלם לעולם לא נזוז,
לעיתים חשוב יותר לקבל החלטה. מאשר לחכות להחלטה הטובה ביותר.
הספקות  שלך מוזנים ע"י אותן מחשבות על ה‘מחירים’  שתשלם
כאשר תבחר באפשרות אחת ולא באפשרות השניה.
לדוגמא – בחירה בבן זוג היא לכאורה וויתור על אפשרות אחרת שאולי קיימת,
שאולי יותר טובה?…

בחירה להישאר באותו בית ולא לעבור דירה טומנת בתוכה וויתור על שיפור אפשרי באיכות החיים, מצד שני מעבר דירה יכול לטמון בתוכו שינוי הסביבה וההרגלים (במיוחד כשיש ילדים).
כלומר, ההתלבטות בין הדברים היא בהחלט מובנת והגיונית.
אבל תמיד חשוב לזכור שמה שהופך את ההתלבטות להרסנית הוא העדר הפסקתה.
על מנת לשים סוף לספק, אנחנו נדרשים לבגרות בה ברור לי כי בכל בחירה יש מחיר,
ועליי להסכים לשלם אותו מתוך הבנה כי הוא חלק בלתי נפרד מהבחירה.
ביומיום, הספק הוא תולעת קטנה המכרסמת את השמחה ולא מאפשרת לך להנות ממה שיש.
דוגמאות? לא חסר… הנה כמה ששמעתי בקליניקה:
"אם הייתי בוחרת בבן הזוג השני, הייתי עשירה היום, אבל  יכול להיות שלא היה לי חופש"
"אם הייתי בוחרת להיות עצמאית, הייתי מרוויחה הרבה יותר, אבל בגלל האופי שלי-
יש מצב שהייתי לחוצה מדיי עד כדי פגיעה בריאותית"
"אם הייתי מסכימה להצעת מקום עבודתי לעשות רילוקיישן, הקריירה שלי היתה נוסקת,
 אבל אולי הקשר שלי עם ילדיי היה פחות חזק"

אם ואם ואם… במקום שיש ספק – עלייך לבצע בחירה ולהשאיר את הספקות מאחור.

אז איך אבדיל בין התלבטות לבין ספק?
ההתלבטות – עד שלב ההחלטה.
ספק – כמו ההתלבטות אבל ממשיך גם לאחר ההחלטה ואף לאחר הביצוע
(התולעת שמכרסמת מבפנים)

להתלבטות יש התחלה וסוף, זמנה קצוב יחסית.
והספק? כמו התלבטות אינסופית ללא קבלת החלטה, ללא נקיטת פעולה,
הספק הוא הווייה של התלבטות נצחית שתוקעת אותך.
לא בכדי, הספק ביהדות נקרא "עמלק".

ויש את החקירה – החקירה מונעת מסקרנות. ומטרתה – לגלות את החדש,
החוקר, יבצע פעולות כדי להוכיח או לבטל את השערותיו,
החוקר יביא לחקירה טיעונים חדשים בכל דיון – כל זה טוב, רצוי ומבורך.
חקירה אינה ספק!

מדוע. הספק  אינו מונע מסקרנות, הספק לא מביא טענות חדשות בד"כ,
הספק חוזר על הטענות השונות שוב ושוב
והכי חשוב- הספק לא מבצע פעולות על מנת לבדוק ולהחליט מה היא הדרך שתבחר,
אלא ממשיך בהתלבטויות אינסופיות.

כך, בעצם הספק מונע ממך לפעול, ע"י הכנסת התלבטות אינסופית.
וגם אם כבר בוצעה עשייה, פעולה כלשהי – הספק מערער את הבטחון, את הבטחון העצמי, את האמונה הפנימית ובכלל, וכמובן, מקשה על לקיחת החלטות גם בעתיד.
הספק גורם לייסורי מצפון ולחרטה שימנעו את הפעולות הבאות.
ולכן הספק הוא שמונע מאיתנו עשייה שתקדם את הטוב בחיינו.

מכאן שעלינו לעמוד בפיתוי של הספק, לגבור על היצר להתלבטויות אינסופיות,
לבחור, לבצע את בחירתנו ולקבל אותן.
חשוב לזכור שתמיד יש דרך אחרת, אם הגעת למבוי סתום.
הכל תלוי בך.

זיהית שהספק משחק בך?
תבחר!
תתחייב! זהו! אחרי שלב ההכרעה – הנושא  נ ס ג ר !
זה בסדר גמור לאפשר לאחרים לפתוח דיון על החלטות שכבר קיבלת,
אבל אתה כבר 'לא שם', הבחירה שלך נעשתה.
מקסימום, אם תחליט שטעית? אתה בן אדם – תעשה בחירה חדשה בהתאם.

עכשיו הזמן לעצור ולעשות בדיקה עצמית – היכן בחייך קיים הספק?
באיזה נושא אינך מקבל החלטה או אולי אינך שלם עם החלטה ונותן מקום לספק?
והכי קריטי – מה הספק מונע ממך לעשות?

האחריות לחייך היא שלך!
בכל תחום בו תאפשר למישהו אחר לקחת אחריות במקומך-
קח בחשבון כי נחסמת לך האפשרות לבצע שינוי.
אינך יכול באמת להאשים אחרים בתחומים שהם אישיים שלך,
אם אתה לא לקחת את 100% האחריות על חייך.
קורבנות היא ההפך מלקיחת 100% אחריות.
אוקי, שוב… כולנו בני אדם ולכולנו יש חולשות, 'בורות' בהם אנו עלולים ליפול,
אבל גם במקומות אלה עלינו לקחת את האחריות במלואה.
כמובן שנוכל לעזור לעצמנו במקרים מסויימים, ע"י מניעה של פיתויים מסויימים,
כאלה בהם קשה לנו לעמוד, להכנס לחיינו. במיוחד כשאנו ברגעי משבר.
{כמו שלא תשים לעצמך שוקולד מפתה מול הפנים בזמן שאתה בדיאטה,
אם קשה לך לעמוד בפניו, ובטח שלא ברגעי משבר}
חשוב להכיר את עצמך לעומק כדי להבין מדוע אתה ‘נופל’ בבור שכרית לעצמך.
היה אחראי גם על הרגעים בהם האחריות תישמט מידך, כאשר תהיה בשיא חולשתך,
ע"י הימנעות מהכנסת 'בורות' לתוך חייך.

ועם כל מה שדברנו עד כה, נעלה למדרגה הבאה העוצמתית יותר – אמונה.
מה האי ה'אמונה'?
קודם כל אמונה היא פנימית ואישית מאד
ובודאי שאיני מדברת דוקא על אמונה דתית,
אלא על ידיעה כי יש מטרה לחיי, תכלית כלשהי.
חלק גדול באמונה האישית שלי בפן האישי ובפן המקצועי
הוא שמטרתנו כאן היא להתפתח, לגדול ולצמוח כל הזמן,
להבין מה נכון לי ולהתנהל מתוך איזון פנימי בין הרגש/ הלב עם השכל/ההגיון.
האמונה היא יכולת בתודעה האישית של כל אחד מאיתנו.
אמונתך מקשרת אותך ליעוד, למסלול שלך.
מתוך האמונה הפנימית שלך תוכל להיות קשוב לעצמך
ולהכוונתך הפנימית וגם לרמזים שתקבל במהלך חייך,
אפילו הקטנים ביותר, המזכירים לך לחיות מתוך ערנות.
בעזרת האמונה תמיד תוכל 'לצוף' ולא לטבוע במאורעות החיים.
אבל האמונה אינה שכלית או הגיוני, אלא רגשית, בלבך.
כדי להרגיש את האמונה עלייך לשים בצד את הסטיגמות התרבותיות המקשרות את האמונה לדת.
האמונה היא פנימית, ידיעה שאינה שכלית, אלא 'מעל השכל'.

הבחירה במה להאמין, שלך. העיקר שישרת אותך ויאדיר את כחך, מתוך ענווה-
מתוך הכרה במגבלותיך, ביכולתך להבין ולתפוס שכלית,
הכרה בכך שאינך 'כל יכול' ובכך שהנך יצור חברתי ובתחומים מסויימים גם אתה זקוק לעזרה. היהירות היא הגורם העיקרי המונע מאיתנו לחוש את האמונה הפנימית…
"אני לא צריך עזרה", "אין כזה דבר שאני לא אבין משהו"…
בזכות האמונה, נעבור תקופות קשות, אבל אל ההתמודדויות הלא ברורות נגש
בגישה אתגרית ולא קטסטרופאלית.
כך נחשוף עוד ועוד כוחות ויכולות הקיימים בתוכנו,
נצמח מתוך הקושי ומתוך האמונה שהכל לטובה.

חלק מתהליך ההתפתחות האישית והצמיחה קשור לאמונה,
באתגר שאתה עובר על מנת להגיע למטרה מסויימת –
אתה מתפתח, צומח, לומד להתמודד עם עוד מצבים, מפתח כלים מתאימים עבורך,
לומד להאמין בעצמך יותר, מחזק את הבטחון העצמי ,
לומד את יכולותיך וכישורייך ומגלה עוד חלקים ויכולות שלך.

וכמובן.. נכון, ברור שהכל קשור לבטחון העצמי
לכן, הכנתי לך סרטון עם הדרכה מעשית ומיידית:
"5 השלבים לחיזוק הבטחון העצמי מ… עכשיו"
כעת ניתן להנות מהדרכה זו + שיחה אישית טלפונית איתי ב 30 ₪ בלבד.

ובונוס נוסף, לחיזוק הבטחון העצמי שלך,
הנה שני תרגילים לביצוע לפני משימה שאינך מתורגל בה:
* למשך 3 דקות – פרוס ידייך לצדדים,
מתוחות כאילו אתנ מנסה לגעת בשני קירות הניצבים משני צידייך,
את כפות הידיים הפנה כלפי חוץ, כמו שלט "עצור".
* שב זקוף, מתח את עצמך מעלה, כאילו מקודקוד הראש יש חוט שמחובר לתקרה,
שהה במצב זה כדקה, הרפה וחזור על התרגיל.

טלי אריאל מייל taliar4@gmail.com