מה בין הגוף והנפש? 

בהסתכלות יומיומית ופשוטה

בואו נתחיל עם "אמרות הסבתא":

• "תראו איך הוא נראה, כאילו כל העולם על הגב שלו"

• יש לו "יסוריי כליות"

• הוא "קיבל פיק ברכיים"…

לא רק מה"סבתות" אנו שומעים את זה, במקורות רבים כמו ברפואה הסינית,  בתנ"ך, בקבלה…

נתמקד לרגע בדוגמא הראשונה- "כל העולם על הגב שלו":

הכתפיים והגב העליון נחשבים כנושאים בעול החיים- הפיזי והנפשי ומשקפים במראה שלהם את התחושות שהאדם חווה, את העומס שהאדם "סוחב" איתו.

שימו לב- כשאתם רואים אדם שהולך כפוף / שפוף, איזו תחושה עולה לכם לגביו? מה אתם חושבים שהוא מרגיש?

סביר להניח שנחווה אותו כאדם החש כי כל העולם על כתפיו, שאחריות רבה על כתפיו.

ע"פ הקבלה: כאשר אדם עצוב- שפוף, ראשו למטה. ברור שהפיזי משפיע על הפנימי ולהפך.

לכן: עלינו לזקוף ראש ולחייך, החיוך חשוב- אפילו אם נזייף!

כשאנו מחייכים מופרש סרטונין במח, אשר גורם לאדם לשמחה. ושמחה מביאה לבריאות.

"חיוך פיזי יוצר חיוך בלב" – אכן, החיוך מפעיל את המסלולים העצביים המקושרים למרכז העונג שבמוח.

כשאדם חש שמח – גופו יהיה משוחרר ואף מלא אנרגיות. אך כאשר יהיה כעוס – גופו יהיה מכווץ.

למי לא מוכרת האמרה: "יסוריי כליות"?

עוד מימי התנ"ך אנו רואים משפטים רבים המקשרים יסוריי כליות

ליסוריי מצפון. לדוגמא:

 "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי"  (תהלים טז7)

כאן ברור שהכליות הן מקום המצפון – משורר תהלים מודה ל-ה' על כך, שהוא "ייעץ" לו על-ידי כך שייסר אותו בלילות בעזרת כליותיו.

תאור זה מתאים ליסוריי מצפון, שנחווים בצורה חזקה בעיקר בלילות (בין היתר, גורמים לנדודי שינה), אותם ייסורים מהווים למעשה "יעוץ" לגבי מה שנכון ומוסרי. 

מפרשנות פסוק זה נובע הביטוי "מוסר כליות", שמשמעותו היא "יסוריי מצפון".

גם על פי הרפואה הסינית, המצפון נמצא בכליות.

לכן, כשיש כאבים / תחלואים הקשורים בכליות חשוב לבדוק קודם כל אם קיים קשר לקושי מצפוני.

ומה אומר לכם הביטוי "קיבל פיק ברכיים"? על מה הוא מעיד?

אכן, מדובר על פחד, אדם שנבהל ממשהו שהתכוון לעשות, משהו ש"קרה" לו.

גם ברפואה הסינית- הפחד מתבטא בברכיים, שונות המתרחשת בברכיים, בד"כ כאבים תבדק ע"י המרפא הסיני גם כאופציה לבעיה הקשורה בפחד שחווה המטופל.

ולמה מתכוונת האמרה: "אסור לשמור בבטן" ?

הבטן, הקיבה מקושרת לרגשות.

ברפואה הסינית – בעיות בקיבה מעידות על קושי ב"עיכול" מצבים רגשיים.

אפילו השימוש במילה "עיכול" עולה לצורך הבעת מצב רגשי לא נעים, כמו במילה עיכול פיזי, בקיבה.

שני מצבי הקיצון מסמלים בעיה בעיכול מצב: או ש"נתקעים" איתו או שלא שולטים במצב ..

ע"פ הקבלה – העצירות מתורגמת כחוסר יכולת לשחרר דברים, לשחרר קשיים, דפוסים, קבעונות  ורעיונות מהעבר. הסובל מעצירות כרונית- נמצא בהכחשה ולא מוכן להתאים עצמו למציאות חדשה. 

כאשר, בתפיסה הקבלית – קלקול קיבה יכול לקרות כתוצאה מלחץ, פחד רגעי, התרגשות יתר. וכשהמצב כרוני- זו תוצאה מפחדים קבועים.

תפקידו של הצוואר – לחבר בין הראש לגוף.

ע"פ גישות המזרח- זהו החיבור בין הרגש למיינד (=למוח, למחשבות).

ברגע שיש "אי הסכמה" בין הרגש לראש, יופיע הקושי בצוואר, אם ע"י כאבי צוואר, לחץ צווארי על הראש,

או סתם תחושה לא נעימה באזור.

בקבלה- הצואר מחבר את הראש, המחשבות עם הגוף, המוציא לפועל.

אם כך, מה קורה כשנתפס הצוואר? אנחנו "תקועים" וכל הזמן חושבים אחורה.

מהי מחלה?

ע"פ הקבלה- מחלה היא חסימה חלקית בין הגוף לנשמה, ריקבון חלקי.

המוות הינו חסימה מלאה ביניהם, שום זרימת אנרגיה. מכאן שהדרך לריפוי היא ע"י הסרת החסימה.

מדוע נוצרת החסימה?

הקבלה, תורות המזרח והגישה ההולודינמית מסבירות לנו:

לפעמים אנו חולים כי הגוף לא רוצה לעשות משהו שהוא אמור לעשות, ולפעמים הגוף רק מאותת לנו שהגיע הזמן לקצת מנוחה.

אז מה עושים?

במקום לחכות למחלה (המאלצת אותנו לקחת "חופשה" ללא רגשי אשם),

עלינו להיות מודעים לאיתותי הגוף, לקחת את החופשה לפני שתיווצר החסימה,  במודע.

כשאנו דואגים לאיזון בחיים, אין צורך במחלות. שורש כל מחלה – לגרום לשינוי.

גם המדע מוכיח את יעילותו של כח המחשבה על בריאותו של הגוף:

שימוש בתרופות "פלסיבו" (תרופות דמה) הוכח מדעית כיעיל במקרים רבים:

האדם סבור שקיבל תרופה שתטפל בו וזה אכן משפיע על מה שקורה בגופו.

 הגוף מבטא את הנפש

כמובן שבני האדם מגוונים. לא כל דבר משפיע על כולנו באותה צורה.

הרי לא בכל מקרה נראה את אותן התופעות, לא תמיד באותה הדרך.

לכל אחד ואחת האישיות שלו/שלה והאיפיונים בהתאם. מכאן גם התגובות שונות בין אחד לשני.

גם ברפואה המערבית יש התייחסות ל"מחלות פסיכוסומטיות"- בעיות בריאות הנובעות מ"מצב פסיכולוגי".

אם כך, כבר ברור ע"פ כל הגישות כי הגוף נותן ביטוי לקושי פסיכולוגי ונפשי.

אך לא כל הגישות מתייחסות לעובדה שהגוף מסמן לנו איפה קיים הקושי הנפשי.

קיימות תאוריות שונות הטוענות כי ניתן להילחם במחלות הקשות והקטלניות ביותר, באופן פסיכולוגי.

בכל מקרה, כבר ברור שגם אם לא נהיה מודעים לקושי וננסה להתעלם ממנו או להדחיק אותו, הרי שמצבים רגשיים ונפשיים מסויימים וקבועים קשורים לחלקים מסויימים וקבועים בגופנו.

 להלן דוגמאות למה שאומר לנו הגוף על הנפש:

העיניים- בעיות בעיניים מאותתות על מה שאנו לא רוצים לראות.  

האזניים – בעיות באזניים מאותתות על מה שאנו לא רוצים לשמוע.

כאב גרון- מעיד על חוסר ביטוי מספק למה שהיינו רוצים לומר, או ש"משתיקים" אותנו.

הידיים- קשורות בעשייה, חולשה פיזית בידיים תייצג חולשה ביכולת הביטוי העצמי בעשייה. ע"פ הקבלה- יד ימין מייצגת את הנתינה/השפעה ויד שמאל מייצגת יכולת הקבלה שלנו.

הרגליים- קשורות להתקדמות בחיים – צעידה קדימה (בד"כ מקושר להתקדמות בקריירה, אך לא רק).

המפרקים- מייצגים את הגמישות שלנו בחיים.

עמוד השדרה- מייצג את החוזק שלנו במצבים שונים. כמו עץ שבסיסו (בילדות) בגב התחתון ומתפתח מעלה. בעיות בחוליות מעידות על בעיות גמישות בתחומים מסויימים. כך גיבנת- יכולה לייצג חוסר ביטחון (לפחות בתקופה מסויימת בחיים).

הגוף והנפש מהווים שני חלקים של השלם.

הקשר בין הגוף והנפש חשוב מאד לקיומנו, האיזון ביניהם הכרחי לצורך קיומו התקין של האדם.

אם נשווה למכונית – האם מישהו יעז לנהוג במכונית בעלת דווש "גז" וללא דוושת הבלם?

כאשר קיים חוסר איזון לאורך זמן, הוא עלול להפוך למחלה.

 הגוף משמש כמפה לקושי הנפשי אליו אנו צריכים להתייחס ולטפל בו.

הגוף והנפש משפיעים אחד על השני והטיפול באחד מהם יגרור הקלה גם בשני.

  "זהו מעגל שתחילתו הוא סופו וסופו הוא תחילתו".

כמובן, שהאדם מושפע באופן ישיר גם מהסביבה וברור כי חלק מקשייו וממכוחותיו

נובעים גם מחוסר האיזון בין עולמו הפנימי לסביבתו.

 אם כך, מהי מטרת "טיפול איזון גוף נפש"?

טיפול גוף נפש מעורר מחשבות ותובנות וכן מעורר אותנו למודעות לגבי דברים שעד כה לא היינו מודעים להם

התהליך עוזר לגייס את "חוכמת הגוף" לתהליך האישי וככלי לחיים, לנוע קדימה – להתחבר לחוזקות שלנו ולהתעלות מעל המחסומים שמפריעים לנו בעבודה, בתחביב, עם המשפחה ובעצם…

בכל מערכת יחסים, והחשובה מכולן- מערכת היחסים שלנו בינינו לבין עצמנו.

הגוף הוא המראה של הנפש!

במקורות רבים אנו רואים ביטוי לתחושות ורגשות באופן פיזי, בגוף.

אך אנו מתחילים לטפל בעצמנו בד"כ רק כשיש בעיה קשה מנשוא.

לאורך הדרך – לוקחים אקמול, המשתיק את הסימפטום, וממשיכים הלאה.

• הגוף מדבר. יש לו שפה. כדאי לנו להבין מה אומר לנו הגוף. אולי הוא יפסיק לכאוב?

• הגוף נותן ביטוי לקושי פסיכולוגי, נפשי – אם כך אפשר להיעזר בגוף ובמה שהגוף "אומר" לנו

  על מנת להתמודד עם קושי פסיכולוגי, נפשי, רגשי.

מכאן הגיע המושג "גוף-נפש". הכוונה לאיזון של הגוף והנפש,

להביא את שני הגורמים האלה-  המהווים, בעצם, את האדם כמכלול – למצב בו הם ב"אמצע" שלהם,

במצב הנכון והמאוזן של כל אחד מאתנו באופן אישי. המצב הרגוע.

לכל אדם יש את הסיפורים שהוא מספר לעצמו…

לכל אדם  זכות הבחירה לבחון מה הוא מספר לעצמו והאם הוא רוצה לשנות את הסיפור הזה.

הסוד להצלחה של כל אחד מאתנו בכל תחום בחיים טמון בשליטה במחשבותינו.

המחשבות הן המגבלות היחידות שמונעות מאתנו להגיע להישגים, לקשרים טובים יותר עם בני הזוג,

הילדים והעולם. הן המגבלות שאנו מטילים על עצמנו.

כי הרי מה שעוצר אותנו זה אנחנו!

רק אתה יכול לבחור עבור עצמך אם לבחון ולהוריד את המחסומים או הסיפורים האלה !

ישנן טכניקות רבות ושונות לטיפול. תשומת הלב היא המפתח, ההבנה שהגוף הינו שותף לכל החוויות שלנו.

יצירת מרחב נוח בו ארשה לעצמי את עולמי הפנימי, כולל אותם חלקים שנוח לי להדחיק או שאיני מודע להם בחיי היומיום.

"אני בסדר"! האמנם???

לאחר שכבר הגענו להבנה שהגוף אכן מבטא את הנפש, ויש הסכמה מכמה מקורות לגבי מה אומר כל חלק בגוף, עדיין יש גישות רבות להתבוננות הזו ולדרכינו להיעזר בהבנה זו.

יחד עם זאת הרבה מאד אנשים סבורים כי אינם זקוקים לטיפול,

הרבה אנשים אומרים לי- אני בסדר, לא צריך טיפול. האמנם?

כולנו עוברים משברים בחיינו. כ"כ הרבה פעמים אנו סבורים שיצאנו מהמשבר והשארנו אותו מאחור  כשבעצם, שאריות ממנו, המסתתרות היטב תחת הסברים /תרוצים /הדחקות "נסחבות" אתנו לעבר העתיד. ואנחנו לא מבינים מדוע לא הולך? מדוע הכל תקוע…?

הנה דוגמא: הגיעה אליי לטיפול אישה שסיימה מערכת יחסים זוגית לא מוצלחת בעברה והתלוננה בפניי שאינה מבינה מדוע אינה מצליחה ליצור זוגיות חדשה והרי היא השאירה את העבר מאחור ואינה מתעסקת בו עוד!?  בשיחתנו חשתי שהיא ממורמרת, כועסת, וכי יש בה פחד.

במהלך הטיפול נפתחו דברים נוספים – הסתבר שהיא חוששת להיפגע שוב (מהצד זה אולי נראה כדבר טבעי לחלוטין) אולם באותה נשימה הדגישה שהיא אינה אוהבת עוד את הגבר… כאן היא פספסה את העובדה שלא זו הבעיה!

לנו, כצופים מהצד קל יותר להבין את הבעיה. אך היא לא ראתה אותה בכלל. הרגשות השליליים, הפחד,

ולא אהבתה לאותו הגבר, הם אלו שעכבו אותה מהתקדמותה לעבר זוגיות חדשה

רק בטיפול הבינה המטופלת את ההטעיה של הקישור שעשתה בין שני דברים שבעצם אינם קשורים.

דוגמה אחרת: הגיעה אליי בחורה בתחילת שנות ה 30 שלטענתה "החיים סחפו אותה"- הלימודים, העבודה…

ועדיין לא התפנתה לזוגיות, ולמעשה- גם בעבודה 'נעצרה' התקדמותה.

לאחר מספר טיפולים בהם התעקשה לשמור את אימה המגוננת כדבר ש"לא נוגעים בו"!

בפגישתנו הרביעית נפתח הסכר- הסתבר שבקשר עם האם שורש הבעיה:

האם, אישה קרייריסטית ומצליחה למדיי גוננה על ביתה שחוותה טראומה בגיל צעיר מאד.

הבת האוהבת חששה להתעלות מעל אימה בתחום העבודה, בלימודים ואפילו עם בן הזוג המיוחל-

פן האם תפגע כאשר הצלחתה של ביתה תהיה רבה כ"כ.

מדהים כמה רצוננו להגן ולתמוך בילדינו יכול להיות בעוכרם, בסופו של דבר.

לכל אדם יש פוטנציאל עתידי מסוים שאותו הוא יכול לראות כאשר הוא מצליח להתבונן מהצד,

לשם כך יש כלים טיפוליים.

לכל אדם יש מחסום המפריע לו לראות את הפוטנציאל שלו ומחסום שחוסם מלראות את המחסום הזה.

 יש כל מיני סיבות שאנו נשארים תקועים לפעמים, אחת הסיבות העיקריות היא הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו.

משהו רע קורה ואנו הופכים אותו לסיפור – אני לא מספיק טוב/ה, אני לא בן זוג טוב, אי אפשר לסמוך על אנשים… הסיפור שאנו מספרים לעצמנו הופך להיות המציאות אותה אנו חיים.

זכרו, אנו לא גרועים כמו הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו.

חשוב שנהיה מודעים לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, במיוחד בתחומים בחיינו בהם אנו לא רואים שינוי.

כיוון שהסיפור שלנו, הוא שמעכב אותנו.
 לכולנו חוזקות וערכים שצברנו במהלך חיינו, אך יחד איתם צברנו גם פחדים, מחסומים ומעצורים המפריעים לנו להתקדם. ובעצם, מפריעים לנו בחיי היום יום מבלי שנהיה מודעים לעצם קיומם.

כדי לנוע קדימה, כדאי שנהיה מודעים ומחוברים לחוזקות שלנו – כישורינו הייחודיים שפיתחנו עם השנים, ולערכים שלנו שמושכים אותנו קדימה לעבר מה שבאמת חשוב לנו, עלינו להיות  מחוברים למשאבים ולמקורות המוטיבציה שברשותנו.

ומה שכ"כ מוזר הוא… שגם אליהם אנחנו לא ממש מודעים.

 לכולנו יש אמונות והנחות יסוד: הרבה פעמים האמונות והנחות היסוד שלנו שקופות לנו, אך לא תמיד!

יתרה מזו, לעיתים דוקא מה שנראה לנו כמקדם אותנו יכול להיות הדבר שמגביל או כובל את יכולתנו לפעול.

למעשה, האמונות שלנו והאופן בו אנו תופסים את עצמינו קובעים איזה אחוז מהפוטנציאל שלנו ננצל. 

תלמיד שמאמין שיש לו את היכולות להצליח ילמד הרבה יותר לבחינה, מה שיגביר משמעותית את סיכויי הצלחתו. לעומתו, תלמיד שתופס את עצמו כ"תלמיד חלש", יחוש שאין לו סיכוי, לכן הוא ילמד פחות, יוציא ציון נמוך ורק יחזק את האמונה עימה הגיע לבחינה. 

ויש גם את התלמיד שלא העז להתקרב לתחום מסויים, נאמר מתמטיקה, כי זה נראה לו מפחיד, "גדול עליו" או אפילו לא מעניין. זה לא משנה מאיפה באה לו האמונה הזו- אם מהמשפחה, מהחברים, מהמורים או הפחד להיות פחות טוב מהחבר הכי טוב, מהאח הגדול או סתם פחד להיכשל.

בכל  המקרים, האמונה שלנו עשויה להיות נבואה שמגשימה את עצמה.

חשוב שנזכור תמיד: אנחנו תמיד יותר גדולים ומוצלחים ממה שאנו חושבים.

ישנן טכניקות רבות ושונות לטיפול והמשותף לכולן:

תשומת הלב היא המפתח, המודעות,
ההבנה שהגוף הינו שותף לכל החוויות שלנו.

 יצירת מרחב נוח, בו מרשה לעצמו המטופל לפגוש את עולמו הפנימי,

כולל חלקים שמדחיק או אינו מודע להם בחיי היומיום…

כמו בכל דבר, גם כשנבחן את סוגי הטיפולים לאיזון גוף נפש,
נמצא שהן יושבות על סקלה רחבה.

 לואיז היי

נולדה ב 1926 ועברה ילדות איומה וחיים שזרקו אותה "מהפח אל הפחת".
בשנת 1984 הוציאה את סיפרה "אתה יכול לרפא את חייך".
אחרי פרסום ספרה חלתה בסרטן (צואר הרחם) ולא הסכימה לטיפול קונבנציונאלי.
היי ריפאה את עצמה בעזרת דמיון מודרך, תזונה מאוזנת ופסיכותרפיה והבריאה את עצמה בתוך חצי שנה!
התיאוריה של היי לגבי נפש האדם: גופנו ונפשנו אחד הם. הקשיים הנפשיים והפיזיים הם כולם תולדה של דבר אחד – המחשבות שלנו. על פי היי, המחשבות שלנו הן הכוח האמיתי שלנו והן יכולות ליצור את המציאות שלנו.

היי מלמדת בספרייה איך לשלוט במחשבות שלנו ולתעל אותן למקומות חיוביים שיקדמו אותנו ויביאו לתוצאות הרצויות בחיינו. ע"פ היי באמצעות שליטה וניתוב של מחשבותינו וטכניקות כמו דמיון מודרך ומדיטציה, ניתן לשנות את המציאות ולהביא לשינוי בחיינו.

מטפלים וקאוצ'רים רבים ברחבי העולם משתמשים בשיטתה להבריא ולהוביל אנשים לדרכם החדשה.
גישתה של לואיז היי מאד קיצונית, לטעמי ואינה משאירה מקום לספק.
יחד עם זאת, קל מאד לתרגם את התיאוריה שלה לחיי היום-יום.
לדוגמא: מה מסמלות הרגליים? ללכת קדימה, להתקדם,
להגיע לדבר הבא בחיים.
אם אדם נפצע, ולטענתה- אפילו אם זה בתאונת דרכים גם שם תהיה  השפעה על מיקום הפציעה.
כך שאם אדם נפצע ברגליים בתאונת דרכים- עליו לחשוב-
למה דוקא ברגליים?
הרי שאני פוחד להתקדם קדימה. למה? מה עוצר אותי…
 לאחר נסיון אישי שלי בתחומים טיפוליים שונים,
אני מאמינה בשתי שיטות עיקריות ובהן אני עוסקת: טיפול אישי ועבודה קבוצתית
בטיפול האישי– אני נעזרת גם במה שהגוף אומר לנו ובעבודה דרך הגוף כדי להבין ולהסיר מחסומים.

האישה האומרת שכל כך רוצה זוגיות, שזה כל היום מעסיק את מחשבותיה,
אינה מבינה למה זה לא מצליח לה,
חושבת זוגיות אך מרגישה פחד.
ההרגשה, במקרה שלה, היתה חזקה הרבה יותר מהמחשבה.

דרך העבודה עם הגוף- המקום שמרגיש חסום, הגענו לפחד. השתמשנו בשיטת דמיון מודרך – וממש, באופן ציורי, ראתה  את הפחד החוסם אותה ועבדה עליו בהנחייתי ע"י התמרה.

בעבודה דרך הגוף אנו משפיעים גם על המחשבות שלנו.

הבחורה שחששה להיות טובה יותר מאימה- נתקעה בכל תחום בחייה.

עשתה התמרה לחששות שלה וגילתה כי אפשר לראות את המצב הפוך: אימה תהיה מאושרת לראותה מתפתחת ומגיעה להישגים.

 שיטת ההולודינמיקה – שיטת הטיפול העיקרית בעבודתי הטיפולית – עוזרת לנו לבחון את הסיפור שלנו ולהתמיר אותו למה שנכון לנו כיום.

ההולודינמיקה – הינה שיטה פרקטית המכוונת לטרנספורמציה לעבר כיוון חיובי בכל הרבדים.

השיטה מתבססת על רעיונות מהפיסיקה המודרנית והפסיכולוגיה.

התהליך הטיפולי מגוון וכולל, בין היתר, עבודה בדמיון מודרך, משחקי תפקידים, תנועה ועבודה קולית.

(השיטה פותחה ע"י ד"ר ורנון וולף- פיסיקאי, כימאי ופסיכולוג)

 עקרונותיה של ההולודינמיקה:

* אל תלכו אחר אף תורה כאילו היא האמת המוחלטת גם לא אחר תורה זו.

  (לכן אני מציעה שילוב של גישות שונות בעבודתי כמנחה וכמטפלת).

* בעיות נוצרות על ידי פתרונן.

* הכל קשור.

* מאחורי כל סדר מסתתר אי סדר מופלא.

שיטת ההולודינמיקה עוזרת לנו לבחון את ה"סיפור" שלנו, באמצעות טכניקה ייחודית

ולהתמיר את הסיפור למשהו אחר, הנכון לנו יותר כיום.

הקשיבו לגוף, התייחסו לאיתותיו !
אני מציעה לכולנו – בואו נפסיק לספר לעצמנו את אותו הסיפור, נחרוג ממנהגנו ונעשה משהו אחר למען עצמנו.

אם כך, מדוע חשובה העבודה הקבוצתית?

הקבוצה מייצגת מיקרוקוסמוס למערכות היחסים שלנו בעולם.
בקבוצה יש לנו משתתפים נוספים המשמשים לנו כ"מראות", כל אחד בתחום אחר בחייו. הרי אין שני אנשים זהים.

מצד שני, דברים הנאמרים בקבוצה יכולים לגרום לנו למודעות לגבי דברים שלא חשבנו עליהם, לתובנות, גילו דפוסים אישיים… העבודה בקבוצה משפרת את נקודת התצפית האישית ומחדדת אותה, מאפשרת לכל משתתף לקבל משוב אישי מעיניים אחרות.. העוצמה והכוח של הקבוצה הוא אדיר! להניע, לאהוב ולדחוף קדימה אחד את השני, בכך היא מכניסה טעם וגיוון לחיים.

לסיום, הנה משהו שכתב חורחה לואיס בורחס, בערוב ימיו:

אילו יכולתי לחיות מחדש את חיי
מאת: חורחה לואיס בורחס

אילו יכולתי לחיות מחדש את חיי
פעם הבאה הייתי מנסה לטעות יותר.
לא הייתי מנסה להיות כל כך מושלם.
הייתי נרגע יותר.
הייתי יותר טיפש, למעשה הייתי לוקח מעט מאד
דברים ברצינות.
הייתי פחות נקי.
הייתי לוקח יותר סיכונים,
יוצא ליותר מסעות, מתבונן ביותר שקיעות,
מטפס על יותר הרים, שוחה יותר נהרות.
הייתי הולך ליותר מקומות בהם לא הייתי מעולם,
הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית.
היו לי יותר בעיות אמיתיות, ופחות מדומות.
אני הייתי אחד מאותם אנשים
שחי הגיוני ושקול בכל רגע בחייו.
ברור שחוויתי רגעים של שמחה
אך אילו יכולתי לחזור אחורנית
הייתי מנסה לחוות רק רגעים טובים.
כי אם אתם לא יודעים, מהם עשויים החיים.
רק מרגעים.
אל תאבדו את העכשיו.
אני הייתי אחד מאלה שמעולם לא זזו בלי
מד חום, שקית מים חמים, מטריה ומצנח.
אילו יכולתי לשוב ולחיות, הייתי מטייל עם פחות משקל.
אילו יכולתי לחזור ולחיות,
הייתי מתחיל ללכת יחף בתחילת האביב
וממשיך עד סוף הסתיו.
הייתי רוכב יותר סיבובים על הקרוסלה
מתבונן ביותר זריחות
ומשחק עם יותר ילדים, אם היו חיים שלמים לפני…

תחסוך לעצמך זמן יקר, גלה מי אתה העכשיו !>>