תגית: לב

שאלה חשובה זו העלתה רות בפגישתנו השבועית
אז מי באמת הכי משפיע? ומי שולט בך?
יש שיענו כי המחשבות משפיעות יותר מהרגשות,
אני גם מכירה כאלה שטוענים שאינם מרגישים כלל, אז שיהיה ברור –
אין אדם שלא מרגיש. יש אדם שאינו מחובר לרגשות שלו!

זו הסיבה שפותחו כל כך הרבה שיטות המדברות על
שינוי החשיבה לחשיבה חיובית, והשפעתה על הרגשות לחיוב.
הבנת התהליכים והנסיון מוכיחים שהרגשות שעולים בעקבות המחשבות – הם המשמעותיים!

בואו נתחיל מההתחלה-
תינוק – חווה את הסביבה דרך הרגש, עם הזמן מתפתחת אצלו החשיבה, הסקת המסקנות,
למידה.,, כי החשיבה מושפעת מהסביבה ומחוברת לשכל, להגיון
ההגיון- הוא זה שמסביר לנו את המציאות ע"פ התפיסות אחתן הגענו ואותן רכשנו בחיינו.
בעזרת החשיבה – אנחנו לומדים לדבר, מנתחים מצבים, מגיעים למסקנות,
מבינים מה היא  ה"אמת" (שהיא סובייקטיבית לתפיסת עולמנו, כמובן),  
כך גם אנחנו לומדים להבהיר מצבים, לרכוש ידע, למידה וכו'…
כשאנחנו כבר בעלי יכולת חשיבה והסקת מסקנות – יש לנו הרבה מחשבות אוטומטיות
ואז, מופר האיזון בין הרגש והמחשבה. הרגש מושפע מהמחשבות
מדוע?
כי השכל, ההגיון תופס מקום בולט ואוטומטי, המחשבות משתלטות!

ברור שתינוק אשר נולד בתרבות מסויימת יחשוב בהמשך אחרת מתינוק שנולד וחווה תרבות אחרת.
לדוגמא- אדם שגדל וחווה תרבות אירופאית, יחשוב אחרת מאדם שגדל והושפע
מתרבות שבטית כלשהי, או כל תרבות אחרת.
מדוע?
עוד בזמן שהייתו ברחם חש העובר את החוויות הסביבתיות, את מצבי הרוח של אימו,
העובר מושפע מהעולם החיצוני.
מהרגע שתינוק נולד ההתייחסות של הוריו ושל סביבתו לכל מה שעושה היא תגובתית –
אם יעשה X יגיבו ב Y, אם יעשה  W יגיבו ב D…
כך לומד התינוק / הילד – מה כדאי לו ומה לא,
מה 'נכון' בחברה בה הוא גדל ומה 'לא נכון'…
התינוק סופג את אהבת הסביבה יחד עם השיפוטיות המקובלת בה ולומד מה כדאי לו לעשות ומה פחות כדאי.
הוא חש את החוויות הנעימות לצד החוויות הטראומטיות שמכווצות וסוגרות אותו,
(הכוללות – לחץ, פחד, כעס…) ובונה את המחשבות האוטומטיות שלו.

המחשבות נבנות ומשתרשות בנו בהתאם למה שחווינו – חלקן משמחות, מעודדות ומחזקות,
אבל כמובן שחלקן חוויות כואבות! מטרידות…
השימוש בהיגיון עושה את הקישורים בין סיבה לתוצאה.

במקביל לזה, ככל שהאדם מתפתח – במיוחד כאשר אנו חיים בחברה שכלתנית יותר,
כמו החברה המערבית שמאד מדגישה את הפיתוח הקוגניטיבי, האינטלקטואלי,
את הצורך בהשכלה ובידע.
יש מי שידחיק את הרגש, כי "אין לו מקום בעולם כזה" ויש מי שישתמש ברגש דוקא באופן מוקצן.
כאשר עולים רגשות שקשה לתינוק / ילד / מבוגר להתמודד עמן, כבר משלב מוקדם מאד
הוא לומד לפתח הגנה כלשהי מפניהן.
ההגנה הזו יכולה להתבטא בכל סוג של הדחקה או בפיתוח של דפוסי הגנה.
כבר בשלב מוקדם מאד לומד הילד שכדאי לו להגיב למצב מסויים כך, או לא להגיב בכלל,
אולי כדאי "לשמור בבטן" את מה שמרגיש / חושב וכו'…
כי אם יפתח את זה- יענש או שיקרה כך וכך…

עם ההתבגרות – הרגשות הקיימים עמוק בפנים עולים בכל מיני סיטואציות אשר מתחברות, מזכירות, מרגישות כמו…
אפילו אם זו רק תחושה אסוציאציבית.
לפעמים רגשות אלה יציפו אותנו באנרגיה חיובית, בתחושה טובה ונעימה.
ולצערנו, אותם מצבים בדיוק עבור אחר – יכולים להיות גם בעלי השפעה שאינה נעימה, או שאינה ברורה.
מדוע עולה בי רגש מסויים שאינו חיובי כאשר אני מריח ריח מסויים (שיכול להיות ריח נעים ביותר)?
מוכרת לך הסיטואציה שבמצב מסויים החוויה שלך לא ברורה לך?
או שבתוך התרחשות כלשהי במציאות שלך, ביומיום שלך, אתה נעשה עצבני או נסער,
אולי מתמלא פחד בלתי נשלט? ולא מבין מדוע.
במצבים כאלה – הרגשות שלך שולטים בך. הם מגיעים ממחשבות שליליות מודחקות
ומעלים רגשות שניסינו להדחיק.

אם כך, מה קורה במקום הרגשי?
החוויה הרגשית שלנו עתירה ברגשות שאנחנו (על פי תפיסתנו האישית) מכנים שליליים –
קנאה, שנאה, מסכנות, קורבנות, רחמים עצמיים, תסכול, כעס, אשמה,
בדידות, עצבות, עצבנות ועוד.
במידה כזו או אחרת, כולנו נוטים לראות (לשפוט) מה לא טוב בעצמנו ובחיים סביבנו,
ראיה זו מגיעה יד ביד עם אותם רגשות לא פתורים.
כל זה בא לידי ביטוי (גם) בחשיבה שלנו – מחשבות ביקורתיות, קטנוניות, כעוסות, נקמניות.. מתרוצצות בתוכנו.

הרגשות בדרך כלל מופעלים בנו 'על אוטומט', בהסתמך על פרשנות מצבים מהעבר,
הנה דוגמאות למצבים בהם יכולים להתפתח רגשות מסויימים:
כעס – יכול להצטבר כתוצאה מחוסר בהירות של הגבולות שאתה היית רוצה להציב לאחרים
מרמור – יכול להיווצר מתוך סיטואציה בה אתה מרצה אחרים
אכזבה – כאשר אין תאום ציפיות
האשמה– הינה רגש שנוצר כדי לחזק את המוסר החברתי, את ההתחשבות באחרים
אך בעצם זו עוד דרך לשליטה חברתית שמונעת ממך לפעמים מלהיות נאמן לעצמך!
בדידות – זה הוא רגש מאיים, מפחיד, מלחיץ – ממנו אנו מנסים להימנע
עד כדי ניהול הבחירות שלנו בהתאם ומניעת הנאמנות העצמית לבחירות
שבאמת מתאימות ומדוייקות עבורנו.
פעולה מהמקום הרגשי עלולה להיות אימפולסיבית ובלתי נשלטת.

לכן, כאשר עולה רגש – הוא מעיד על העבר, לא על העתיד.
הוא מעלה בך מקומות ריגשים שמחוברים למחשבות אוטומטיות שליליות שלך
לכן, אם אתה רוצה שינוי בעתיד –
אל תסתמך על המחשבות האלה ועל הרגשות שמביאות איתן, כי אז תתקבע בעבר…

מצד שני, בואו לא נשכח שיש לנו קשת של רגשות וביניהם, כמובן, גם הרבה מאד רגשות
הנחשבים (גם הם – בעיני המתבונן) חיוביים – שמחה, שלווה, התלהבות, תקווה, הקלה, גאווה, סיפוק ועוד…

אז נכון שאם תחווה סדנא לחשיבה חיובית,
תחוש הקלה- הרי כל הרעיון הוא לחבר אותך למחשבות ולרגשות חיוביים.
ההקלה מגיעה עם החשיבה החיובית, הכנסת אנרגיה חיובית,
שכוללת ראייה והודיה על הטוב – הטוב שיש בנו, הטוב שיש בחיינו והטוב שיש באחרים,
זו הזדמנות נהדרת להוריד מהעומס הרגשי-מנטלי שאנו חיים איתו,

אבל מה שבעצם חשוב לנו – לכמה זמן זה 'יחזיק',
אם לא נעשה עבודת עומק לשינוי המחשבות האוטומטיות השליליות?
יש סדנאות המפתחות בכוונה רגשות 'רעים' על מנת ליצור סביבם דרמה, בכי וצעקות
– כדי שאפשר יהיה לשחרר אותם. זה טוב לשחרור לחצים, זה נהדר
להרגיש את ההקלה שמגיעה אחרי התקפת הזעם והשחרור…
אבל, תכל'ס? הבעיה לא תפתר כך.
אותו רגש ישוב ויכבוש אותך כשה'כפתור' הזה יילחץ בפעם אחרת, כששוב תעלה מחשבה אוטמטית שתעורר אותו
לכן, אל תלחם בו ואל תברח ממנו.
חשוב להתמודד עם המחשבות !

לא במקרה, בכל הדתות והמסורות פותחו דרכים להקלה עבור הרגשות המכבידים על האדם:
לדוגמא- יש דתות התומכות ב'וידוי',
יש מסורות רוחניות על פיהן משננים מנטרות בכל פעם שעולה רגש שלילי,
יש המייסרים את הגוף בסגפנות על מנת להיפטר מהתחושות האלה,
יש המתבודדים על מנת להמעיט את האפשרויות המעלות רגשות…

האם כולם עושים יד אחת כדי להעלים את הרגשות?
זה הרי בלתי אפשרי – תמיד נהיה במלחמה פנימית.
אתה באמת מעוניין לחיות כחייל העומד על המשמר ונלחם בכל פעם שעולה התנגדות???
אני מניחה (ומקווה למענך) שלא.

אז מה היא הדרך שבאמת עובדת והמשכית ?
לעצור את האוטומט באמצעות עבודה תודעתית:
הנה דוגמא מהיומיום של כולנו:
נניח שחווית מריבה או נעלבת ממישהו קרוב ומשמעותי עבורך
ובאותו הרגע סובבת את ראשך ולא דברת איתו/ה למשך זמן מה.
בשלב מאוחר יותר, כאשר קרה משהו שגרם לכם 'להשלים' – נראה שהכל חזר לקדמותו,
אבל בינינו, סביר להניח שההפסד היה רב מהרווח במקרה כזה.
אם כך, אני ממליצה לך בפעם הבאה –
לעצור לרגע, לראות בדמיונך את כל ה'סיבוב' הזה באופן מהיר ומיידי
ללמוד איך לשנות את דרך החשיבה האוטומטית שיצרה את כל הכאוס הזה,
ולהגיע לתוצאה הרצויה מהר יותר, בדרך ראויה ונעימה.
היכולת הזו להעז, להכיל את החשש ואת הרגש הלא נעים שעולה ובכל זאת למצוא ולחוות דרך אחרת,
פותחת בפנייך עולם חדש, מציאות אחרת.
הרשה לרגש לעלות, קדם אותו בברכה, תן לו לעלות ולדעוך באופן טבעי
וטפל במחשבות האוטומטיות שלך. תפטר מהדרמות שלך.

אני מציעה לך לעצור לרגע לתירגול קצר,
שיעזור לך להבין כיצד משפיעים עליך מחשבות ורגשות מהעבר?
חשוב על ארוע בו חשת לא נעים ומתוך רגש זה פעלת.
מה היו התוצאות?
כיצד יכלת לפעול אחרת?
איזו תוצאה יכלת להשיג באמצעות הפעולה האחרת?
תחשוב על מה אינך עושה רק כדי לא לחוש מבוכה או בושה?
ממה אתה נמנע מתוך פחד?
אילו דברים אתה לא עושה מחשש לחוש דחויי או לא אהוב?
תעז לעמוד מול קהל, יחד עם הבושה והצניעות שבך,
תעז להתנסות, גם אם אתה עלול להתאכזב…

בדוק עם עצמך – מאילו רגשות אתה נמנע?
תבחר את הרגש עימו אתה מעוניין להתמודד ותעבוד איתו זמן מה-
תלמד כיצד אתה יכול לאתר את המחשבות האוטומטיות שמעלות אותו
ואיתן תעשה את העבודה האפקטיבית

הנה דוגמאות מעולם הטיפול שיעזרו לך להבין את ההקשרים בחיינו בין
מצבים רגשיים לבין ההתנהלות האישית שלנו המתפתחת בעקבותיהם:

• הרגשה של "לא רצוי" או "לא ראוי לאהבה"?
  התחושה יכולה להופיע כלא רצוי חברתית – נוכחותי מהווה מעמסה,
  אני חסר יכולת לתרום למערכות יחסים, מרגיש שאני פשוט מטריד.

ההתנהלות אישית: תחושת בדידות, התבודדות יזומה, שיתוק במצבים חברתיים, קנאה במערכות יחסים של האחרים,
נעלב הרבה, מרצה את האחרים, מבטל את רצונותיו, מעביר תחושה של התנשאות לאחרים,  
נמנע מקשרים אינטימיים.

• מרגיש לא מוערך או שלא מספיק ראוי
  התחושה יכולה להיות שאין לך מספיק ידע, שאתה לא מספיק חכם, לא מספיק עושה, לא מספיק חרוץ,
  שהתוצאות שלך אינן מספקות, תחושה שאינך מספיק נשית /גברי, לא מספיק טוב לכלום…

התנהלות אישית: הימנעות או אובססיביות בכל הקשור מהתחומים שמרגיש שאתה "לא מספיק" בו:
זה יכול להתבטא – בעשייה, ברישול או בהקפדת יתר על מראה חיצוני ותוצאות נראות לעין בכל מה שעוסק בו,
מעין "בטחון עצמי מופרז"- המחפה על חוסר בטחון, זלזול בגילוי של חולשת האחר
חיפוש פידבקים מהסביבה, הערצה של מי שמצליח במה שהיה רוצה לעצמו וביטול עצמי מולו,
קנאה ושיפוטיות מול האחרים, נמנע מקשרים אינטימיים…

• מרגיש "לא בסדר" או חושש שיחשבו עליו שהוא "לא בסדר",
  לא מספיק עושה, לא מספיק יודע, לא חושב מספיק קדימה, לא נוח לו בקשרים עם הסביבה, תמיד מרגיש שלא מגיב כראוי, אולי העז מדי? אולי היה חסר אחריות? עסוק בניתוחים של מה יכל לעשות / להגיד

התנהלות אישית: מתנצל המון, מבטל את רצונותיו, חש שמקריב ואז שומר טינה, מאד רגיש לביקורתיות כלפיו,
מלקה את עצמו וגם מאשים את האחר, פוחד מפעולה, חוסר יכולת להתמודד מול סמכות, ל
וקח אחריות גם על מה שלא באמת אחריותו.

• מרגיש שאינו נראה –"לא רואים אותי","לא מתחשבים בי ובצרכיי",
  "אין לי מקום", "דעתי אינה נחשבת" ("לא סופרים אותי")..

התנהלות אישית: בולט בחוסר שלו – יכול לפעול באגרסיביות, להבהיר את תחושתו שלא מקבל יחס הוגן,
"צעקני" בלבושו, בהתנהגותו, קשה לו להיות בנתינה, אבל מאד תובעני, מרדן (כמובן מול סמכות, בעיקר)
ביקורתי מאד ומתווכח בכל הזדמנות, עושה דווקא, מאשים ועקשן.

אחרי כל אלה, נראה לי שכבר דיי ברור- כן, הרגש משפיע, אבל הוא מגיע ממחשבות אוטומטיות
ועבודה אישית מקדימה עליהן משפיעה ומשנה את הרגש וההתנהלות האישית!
תחושות באות והולכות, כימיקלים שוטפים את הגוף, ובעצם, הכל תלוי במה אנחנו נביא על עצמנו
איזו חשיבות נייחס למחשבותיי, מה אעשה איתן?
לאיזה כיוון יקחו אותי ? האם כדאי לי ליצור דרמה סביב הנושא?
האם אלבה את הניצוץ שיהפוך לאש?
התשובות מגיעות מהרקע שלי:
מה משפיע עלו?
כיצד התייחסתי למה שקשה לי איתו, האם עשיתי איתו עבודה או שהוא אורב לי בפינה ומחכה שאפול שוב?
אם עשיתי עם עצמי עבודה נכונה – לא אפול שוב לחולשה ואותה סיטואציה כבר לא תקפיץ אותי.

אם תבחרו שלא ליצור דרמה, תגיע הקלה.
וכמובן, את הרגשות ה'טובים' נקדם בברכה, נהנה מהן.

הדרך הפשוטה ביותר להתמודד עם רגש שעלה ומכביד עלייך –
לעבוד על המחשבה שהביאה אותו בהתאמה אישית, כדי שבפעם הבאה שתעלה תוכל להתמודד.
כפי שכתבה ברנדון בייס בספרה: "החופש הוא":
"רגשות – הם באמת ובתמים השער שלכם אל האינסוף.
רגשות הם השער אל האינסוף.
הם השביל שיוביל אתכם חזרה אל עצמכם,
והם יספקו לכם גישה קלה לשלווה שכבר נמצאת שם,
הקוראת לכם אל לב מהותכם."

לעזרה וליווי מקצועי בתהליך,
מוזמנים לפנות לטלי במייל taliar4@gmail.com
ונתאם שיחת יעוץ טלפונית אישית, ללא תשלום.